סיפור של שבע שנים בארבעה בתים

את קטי הכרתי כבר בגיל 20 ובגיל 24 התחתנו.

היה חשוב לנו להיות עצמאיים כבר מההתחלה אך מבחינת הכנסות – שנינו היינו סטודנטים עם משרה זמנית: אני העברתי שיעורים פרטיים (פסיכומטרי ובגרויות) וקטי עבדה במשרה חלקית כשוזרת בשכר של כ–3,000 ש”ח לחודש – והיא הייתה המפרנסת העיקרית בבית.

בית ראשון

התקציב החודשי שלנו היה בסך הכל כ-5,000 ש”ח ובכל זאת היה חשוב לנו לגור לבד. בנוסף להכל קטי למדה באשדוד ואני למדתי בבר-אילן (במלגה) – כך שלא יכולנו לוותר על רכב וגם להסתדר עם רכב אחד היה מאמץ.

חיפשנו דירה זולה ככל שאפשר, זה היה כמעט השיקול היחיד אך בראשל”צ בה הורינו גרים לא מצאנו דירה זולה מספיק. כדי למצוא דירה באזור נאלצנו להגיע עד לשכונות הישנות של יבנה, שם מצאנו דירה בשכירות של כ-2,200 ש”ח. דירת גג בגודל 40 מ”ר בקומה רביעית בלי מעלית. מלבד המחיר, לדירה ביבנה לא היו הרבה יתרונות. אמנם הייתה לה מרפסת גדולה עם חלון גדול, אך הבידוד בדירה היה כל כך גרוע שהיינו נרדמים בחורף רק עם סדין חימום ששכחנו דלוק פעם אחת וכמעט העלה את הבית באש.

אז הייתה לנו הכנסה של 5,000 ש”ח מול דירה ב-2,300 ש”ח, רכב שנת 2004 שביקר מוסך לא מעט, כמו גם חשמל, ארנונה ומזון. כל התקציב שלי היה בערך מה שההורים שלי הוציאו על אוכל בחודש – אז איך הסתדרנו? אז יש שתי סיבות עיקריות מדוע אנשים הופכים להיות טבעוניים – סיבה מוסרית וסיבה בריאותית. לנו הייתה סיבה שלישית – אנחנו היינו טבעונים מטעמי חיסכון. אכלנו בעיקר ירקות ופירות שהיינו קונים בשוק למטה במרקים, תבשילים, קוסקוס ולא מעט טחינה. הוצאנו כמה מאות שקלים על אוכל בחודש (כולל לחתול) ועל הדרך אכלנו גם דיי בריא.

מבחינת חסכונות – היה לנו עודף מהחתונה שתכננו בצורה גאונית (שווה פוסט נפרד), מענקי שחרור וקצת כסף בבנק. שחררנו את המענקים ומלבד השקעות בחיי היום-יום כמו הסבה של הרכב לגז – השקעה של 6,000 ש”ח שעם הנסיעות שלי חישבתי שיש לה IRR שנתי של כ-100% – השקענו את כל הכסף בבורסה. בניהול הכסף קטי סמכה עליי מההתחלה באמונה שלמה, בטח יותר משהאמנתי בעצמי.

גם עם ההכנסה המועטה מאוד שלנו עשינו הכל כדי לחסוך כמה שיותר. הייתה לנו עזרה של ההורים שהגיעה ל- 1,000-2,000 ש”ח – כסף שמבחינתנו הלך ישירות לחיסכון, אך גם מעבר לכך – דאגנו מלבד במקרים נדירים לסיים כל חודש בפלוס.

בספטמבר 2014 סיימתי את לימודי המשפטים והתחלתי התמחות אצל עו”ד אביחי ורדי, עו”ד מוכשר המתמחה בחדלות פירעון, בשכר שקרוב למינימום מה שבכל זאת הפך אותי למפרנס הראשי בבית. התקציב הביתי שלנו עלה לבערך 7,000 ש”ח – אך לא נתנו לסכומים לעלות לנו לראש ולמעשה כל העלייה בשכר הלכה, מלבד הוצאות דלק (ליתר דיוק – גפ”מ) הלכה לחיסכון.

בתחילת שנת 2015 גילינו לשמחתנו שקטי בהריון ודירה שהספיקה בקושי ל-2 פלוס חתול פתאום נראתה קטנה מדיי ורחוקה מדיי מההורים. במקביל האיטום בגג כשל וחתיכות בטון מהתקרה החלו להתפורר בסלון כך שהיה אפשר לראות את הברזלים, וחתיכות טיח החלו לכסות את הגג. זה מבחינתנו היה זמן מצוין לעזוב. אני יודע שגם חודשים לאחר שעזבנו בעל הבית עוד היה בתיקונים ואני בספק אם שכר הדירה שלנו בכל התקופה בה גרנו בדירה כיסה את עלותם.

בית שני

חיפשנו דירה באזור של הוריי ומצאנו דירה של 60 מ”ר בראשון לציון בקומה שניה בלי מעלית – 2 קומות פחות לעלות ברגל עם תינוקת! השכירות שלנו עלתה ל-3,200 ש”ח והעניינים חזרו להיות צפופים יותר מבחינה כספית. בספטמבר סיימתי את ההתמחות והתחלתי ללמוד לבחינות הלשכה וב-26.10.15, בלילה לפני בחינות הלשכה (!!) נולדה בתי אגם – ראשי תיבות של שמות ההורים של קטי ושלי (אולגה, גרגורי מירה ומשה).

לבחינות הלשכה בירושלים הגעתי כמעט ללא שינה וזו הייתה בחינה עם שיעור נכשלים גבוה במיוחד אבל תמיד הייתי טוב בבחינות. לאחר שהוסמכתי הייתי עם אגם הקטנה בבית ובמקביל עבדתי תקופה קצרה עם אבי, עורך דין המתמחה בדיני משפחה. כשצצה הזדמנות להחליף עורכת דין ותיקה שיצאה לחופשת לידה במחלקת חדלות הפירעון בעמית פולק מטלון החלטתי לנסות מה שחששתי לעשות עד אז – לעבוד במשרד גדול. המשרד ממוקם ברמת החייל ומלבד נסיעה של שעה וחצי-שעתיים לכל כיוון שעות העבודה היו מטורפות. היום התחיל ב-9:00 (שזה אומר לצאת ב-7:00 מהבית) ומכיוון שהבוס שלי התגאה בכך שהמחלקה שלו נשארת יותר מכולם אז מלבד פעמים חריגות הייתי יוצא אחרי 20:30 ומגיע הבייתה לקראת 22:00. בשנתיים של עבודה למדתי המון וישנתי מעט.

מבחינת שכר היו מדרגות קבועות. עורך דין שנה ראשונה משתכר 12 אלף ש”ח לחודש ואני עוד זוכר כמה הופתעתי לטובה כשגיליתי את זה. בהמשך השכר עלה ל-14 ול-16 ורוב השכר הלך לחיסכון. בינתיים אגם חגגה שנה והשתלטה על כל חלקה ראויה בבית כך שהתחיל להרגיש צפוף.

[הבית השני היה למעשה הבית של אגם – אנחנו רק התארחנו]

עם הזמן גילינו עוד ועוד בעיות של בתים ישנים. לא היה בידוד בבית (במובן של חורים בקירות), המזגן העתיק הרעיד את כל השכונה אבל לא ממש קירר, ההארקה בבית לא עבדה כך שהחשמל נפל “מדיי פעם” פלוס סכנת חיים על הדרך , דליפת מים, הדוד לא עבד. בקיצור – הרגשנו שהגיע הזמן לעבור. אני חושב שהסיפור של הבית השלישי, הבית בו גרנו הכי הרבה עד כה, הוא המעניין ביותר.

בית שלישי

מבחינת תקציב ידענו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלם עד 4,500 ש”ח. הקריטריונים היו דירה גדולה יותר עם מעלית וחניה. הלכנו לראות דירה אחר דירה ופשוט.. התאכזבנו. הדירות שראינו לא היו שדרוג משמעותי על הדירה הנוכחית שלנו ואם השדרוג לא משמעותי אין טעם לשלם יותר או לעבור.

במהלך החיפוש האינטרנטי צדה את עינה של קטי דירה מעניינת – גדולה, במחיר טוב (4,000 ש”ח) ובאחת השכונות הטובות בעיר (רמז), אלא שהיא לא עמדה בקריטריון שלנו – היא הייתה קומה רביעית בלי מעלית. המשכנו את חיפוש הדירות אלא שהמשכנו להתאכזב בזמן שהדירה המעניינת המשיכה להישאר תקועה בשוק. בסופו של דבר החלטנו בכל זאת לקבוע לראות אותה. אני עוד זוכר את השיחה הראשונה עם המשכיר: “שלום אנחנו רוצים לבוא לראות את הבית”, “אתם יודעים שזו קומה רביעית בלי מעלית??”, “כן ראינו”, “ואתם יודעים שצריך לעלות ברגל? במדרגות? אתם בטוחים?”. שיחה מוזרה מאוד – ומסתבר שבחודשים בהם הדירה הייתה בשוק זוג אחרי זוג קבעו איתו, הגיעו, ואחרי עליה במדרגות נשברו, כך שגם הוא היה דיי מיואש. אנחנו לעומת זאת כבר ידענו היטב מה המשמעות של קומה רביעית בלי מעלית עם קניות וילדה קטנה – אך החלטנו ללכת לראות בכל זאת.

כשהגענו אחרי טיפוס קטן לדירה ונפתחה הדלת – היינו המומים. הדירה נפתחה לחלל עצום עם חלון ענקי שמילא את הדירה באור. החלל המרכזי לבדו היה גדול יותר מהדירות שגרנו בהן עד אז. החדרים היו ענקיים, הייתה אמבטיה קטנה לילדים (משהו שלא ראיתי לפני כן או מאז). הדירה הייתה 130 מ”ר וזה לא היה הכל.

בדירה היו מדרגות למעלה שהובילו לחדר נוסף ול-300 מ”ר של גג שכולו שייך לדירה!! אין דרך אחרת להגיע לגג, בבניין לא היו דודי שמש והגג היה מרוצף ברובו כך שיצא שהשטח של הגג עמד על שלוש דירות. היו בגג אדניות ענקיות שהדייר הקודם גידל בהם תבלינים ופרחים, היה ריצוף והצללה אבל מה שכבש אותנו היה הנוף. מסתבר שהדירה בחלק הגבוה של גבעה קטנה ומהגג היה נוף לגבעות של מודיעין ועד לבניינים של תל אביב. איך זה שבכל דירה צפופה ואפילו יקרה יותר שוכרים עמדו בתור אבל נתנו לדירה כזו לעמוד בשוק חודשים?? כי זה לא עבר ב’סקרינר’ של מחפשי הדירות? פתאום המדרגות והעדר המעלית נראו כמו פרט שולי! סוג של חדר כושר בחינם. הסתכלנו זה על זו ומייד ידענו שאנחנו לוקחים את הדירה ועברנו אליה באפריל 2017.

מהר מאוד למדנו שאפשר להשאיר את העגלה למטה במקום להעלות אותה הביתה. בקניות אני טיפלתי – וכמעט תמיד הצלחתי להעלות הכל בנגלה אחת. את הגג מילאנו בדברים שלא חלמנו לפני כן שיהיו לנו בבית – טרמפולינה ענקית עם רשתות, נדנדה, חדר כושר מאולתר, גינת ירק, כולל עץ לימון, עץ דקל ודלעת, חץ וקשת, בריכה בקיץ ועוד.

לפני שנה נולד בני השני ואחרי שכבר סידרנו את כל הסבים והסבתות עם אגם קראנו לו רן שזה פשוט “שמח“- וזה מה שהכי חשוב באמת – ולא מפריע ש”רן ארדן” זה שם פצצה. הבית היה מספיק גדול לשני הקטנים.

אני רואה בבית השלישי הרבה סממנים שאני מוצא בהשקעות שלי היום. זה בית שהיה בשוק חודשים, עשרות מתעניינים ראו אותו אבל פשוט לא הבינו את ה”קטע” ומה הופך אותו למעניין.

גרנו בבית עד אתמול, ואנחנו מסכמים בו תקופה יפה ומאושרת.

קטע מעבר

עד כה התמקדתי מאוד בצד ההכנסות וההוצאות. זה הספיק עד כה אבל כדי לעבור לחלק הבא נהיה צריכים לדבר קצת על השקעות.

במהלך העשור וחצי האחרונים הקדשתי את רוב זמני ללימוד ומחקר השקעות וידעתי שעבור משקיע הכסף ההתחלתי הוא החשוב ביותר – בשנים הראשונות החיסכון קריטי והתשואה, כפי שכתבה הסולידית, כמעט לא רלוונטית. זה המקום בו הייתי בשנים הראשונות אך אם הזמן המצב התהפך למצב בו דווקא החיסכון הפך ללא רלוונטי. יותר ויותר עברתי להתמקד בהשקעות. בהתחלה עשיתי זאת בימי חופש מהעבודה – אך יש גבול לכמות ימי החופש שניתן לקחת והעבודה הפריעה לי לעסוק במה שעניין אותי.

בשנת 2018 הקמתי את הבלוג ועזבתי את עבודתי במשרד גדול לטובת עבודה גמישה יותר בפרקטיקה עצמאית כעורך דין שתאפשר לי להתמקד בהשקעות ועם ההתמקדות דיי מהר מצאתי את הנישה שמאפיינת אותי היום – השקעה ממוקדת במניות ישראליות. אפשר ממש לראות בתשואות את הרגע בו מצאתי את עצמי כמשקיע.

לפני 5 שנים הייתי אומר שהתשואה שלי כמעט לא רלוונטית אך היום זה הפוך. היום החיסכון שלי לא רלוונטי ומה שמשנה זו התשואה. כלומר – אובייקטיבית בין אם אני אחסוך 100%, 50% או 0% מהשכר שלי כמעט לא ישנה את מצבי העתידי וגם אם זה חסכוני יותר עבורי לגור בראשל”צ – כמה זה באמת עולה לי בהזדמנויות שאני מפספס? בפגישות שאני לא מקיים? בזמן שאני מבזבז בכבישים? וכל זה בשביל חיסכון שהפך ללא רלוונטי. אז עוברים!

בית רביעי

לפני שנה כתבתי על סבי שלמה ז”ל שעלה ממרוקו ועבד קשה כל חייו כדי לספק נקודת התחלה טובה יותר לילדיו. כבר אז היה ברור לי שהמשמעות עבורי תהיה מעבר לתל-אביב. המוקד העסקי של מדינת ישראל הוא ללא ספק תל-אביב. רוב החברות הציבוריות יושבות בתל-אביב או הרצליה וגם אם לא – כשאתה יוצא מתל אביב אתה תמיד נגד כיוון הפקקים -שינוי מרענן.

חיפשנו שכונה עם חינוך טוב ומצאנו דירת גן מקסימה – לא צריך מעלית ולא צריך מדרגות – ברמת אביב החדשה, קרוב לתל ברוך. מה שקנה אותנו זה שאגם יכולה לצאת מהבית ומהדלת של הבניין ולהגיע לשטח פתוח, ללא כבישים (אנחנו הורים דאגנים), עם גינות, שדרת עצי דקל, בית קפה וגלידה גולדה (חשוב!)

אנחנו מאוד נרגשים מהמעבר. העלות אמנם גבוהה פי כמה וכמה ממה ששילמנו עד כה אבל זה כבר לא ממש משנה וגם אם הדברים לא יסתדרו – תמיד אפשר לחזור ליבנה.

סיום

זה הסיפור שלי עד כה. כל אחד מהקוראים הוא שונה ומוזמן להפיק לקחים משלו ובכל זאת – כמה נקודות שאני חושב שלקוראיי, ובעיקר הצעירים, כדאי לשים עליהן דגש.

ראשית, שימו לב עד כמה כל אחד מהבתים התאים לתקופתו אבל לא התאים לשום תקופה אחרת. אם הייתי קונה כל אחד מהם אז גם הייתי נתקע עם משכנתא שהייתה מונעת ממני לחסוך ולעשות תשואה שתוציא אותי מ”מעגל העכברים” (הרי גובה התשלום החודשי במשכנתא נקבע למעשה לפי הסכום שאתה מסוגל לחסוך) וגם אותו בית היה הופך ללא מתאים עבורי זמן קצר לאחר מכן מבחינת הגודל ובמיוחד מבחינת המיקום. ההורים שלי למשל גרים כבר עשרות שנים בבית שלדעתי לא מתאים להם (אמי עובדת כשופטת בבית המשפט בתל אביב ונוסעת כל יום מראשון לתל אביב וחזרה) אך מכיוון שהם השקיעו בבית כל כך הרבה הם בינתיים לא מסכימים לעזוב וכל פעם שהם שוקלים לעזוב – הם במקום זאת עושים עוד שיפוץ.

שנית, אם אתם רואים בעצמכם כמשקיעים שמעוניינים לעסוק בכך באופן רציני, קודם כל שימו דגש על לימוד ועל הון ראשוני/חיסכון ורק אחר כך הדגש צריך לעבור להשקעות באופן מלא. מי שרוצה לעסוק בסופו של דבר בהשקעות ‘נוסטרו’ (כלומר – של הכסף שלו) צריך לבחור מקצוע שמאפשר להתחיל לצבור כסף *מוקדם* (הייטק למשל).

ושלישית ואולי הכי חשוב: תימצאו שותפ/ה טובה למסע! אני לא יכולתי לבקש שותפה טובה יותר ♥

Print Friendly, PDF & Email

76 מחשבות על “סיפור של שבע שנים בארבעה בתים”

  1. אסף רביד

    פוסט מהמם ומרגש! תודה על השיתוף ועל הטיפים כאן ולאורך הדרך!

  2. אהבתי,…. יש נשים שלא היו מוכנות לגור בדירה קטנה ומוזנחת, כמו גם לחיות בצמצום מתוך מחשבה על העתיד

    1. שלומי ארדן

      בהחלט! ויותר מזה – המשפט של “הכי גרוע נחזור ליבנה” זה בערך מה שקטי אומרת כשחושבים על סיכונים. יש בזה משהו מאוד מרגיע

    2. יש גם גברים כאלה (הוכחה: את התגובה הזו כותב אחד כזה). אפשר היה לכתוב פשוט *א*נשים, ולהמנע מהסאבטקסט כאילו נשים – לעומת גברים – הן חסרות אחריות מטבען.

  3. שלומי יקר, תמיד מעניין לקרוא את הפוסטים שלך, אך הפעם ממש התעלית. כתיבה יפה ומלאת רגש, תמשיך כך (ואל תפסיק להודות לזוגתך – לא כל נסיכה מוותרת על דירה קנויה… ולא כל אחת מעניקה אמון לבן זוגה)

    1. שלומי ארדן

      תודה רבה אבי ואתה צודק ב-100%! כמו רוב בנות ישראל גם קטי גדלה על הכוונה לקנות דירה והוויתור שלה גם אז וגם היום לא מובן מאליו. גם אם נניח שהייתי מגיע לאותו יעד פיננסי בסופו של דבר -אי קניית דירה חסכה לי לפחות כמה שנים טובות.

      1. בנות ישראל, לעומת בני ישראל? כל סקשן התגובות כאן גדוש סקסיזם בוטה.

        אני מסכים איתך לחלוטין בההעדפה למגורים בשכירות, וניסיון חיי לימד אותי שבני-ישראל שבויים במיתוסים צרכניים ופיננסים אודות נדל”ן למגורים לפחות במידה בה בנות-ישראל שבויות בה, אם לא אף יותר.

        מהתגובות כאן אפשר לחשוב שישראל מלאה בגברים אכולי קנאה על ששלומי מצא אשה שמבינה היגיון (יש כאלה!?!) ומרשה לו להגשים את חלומו של כל גבר: לגור בשכירות. בחייכם.

        1. עומר, כי זה נכון.
          גברים נוטים לחשוב יותר על צעדים הגיוניים ופחות רגשיים מבנות,
          ולראיה נשים בזבזניות יותר מגברים ופחות נוטות לחסוך.

          1. שלומי ארדן

            בר אני לא חושב שזה נכון. מה שאנחנו יודעים זה שכשנשים משקיעות במניות הן יותר סולידיות מגברים שנוטים לקחת סיכונים גבוהים יותר. אז מי משקיע טוב יותר? או רציונאלי יותר? אני בהחלט לא יודע לומר. אם הכוונה היא שנשים יותר רוצות דירה מגברים – גם בזה אני לא בטוח, מכיר לא מעט גברים שמטרת חייהם זה לאגור דירות. בקיצור – כל מקרה לגופו.

          2. אני מאד שמח לראות תגובות כמו שלך ושל רובי. קינן בי קודם חשש קל שאני אולי ממהר להעמיס סאבטקסט על תגובות שלא מתכונות לכך, אבל הסקסיזם הבוטה והישיר מבהיר לי שלא דמיינתי כלום.

            “לראיה נשים בזבזניות יותר מגברים ופחות נוטות לחסוך”? אה? איפה הראייה? באמת נראה לך שסביר לגבות דיעה קדומה בהכרזה חסרת-סימוכין על דיעה קדומה אחרת, ולראות בזה הוכחה?

            אם כך, אז: שטויות. ולראייה, כל מה שכתבת לא נכון.

        2. שלומי ארדן

          מסכים ואני חושב שהסיפור שלי היה יכול להיות דיי זהה אם מחליפים את המגדר. אני לא חושב שיש הבדל ׳חצוב בסלע׳ מבחינת חשיבה כלכלית בין גברים ונשים – זה יותר עניין של תרבות ואיך ׳מקובל׳ להתנהג

        3. מדברים פה בהכללה ובהכללה גברים נוטים לחשיבה כלכלית ארוכת טווח יותר מאשר נשים. וזה לא אומר שגברים יותר טובים מנשים, אלא שכל צד במערכת זוגית בריאה ממלא תפקידים שמשלימים את התפקידים שממלא הצד השני.
          וסליחה מראש מכל חסידי הפוליטקלי קורקט שעצבנתי עכשיו.

          1. אתה באמת מעצבן, אבל לא בגלל שאתה גיבור גדול שמעז לצאת נגד הפיסי כמו שאתה מספר לעצמך, אלא פשוט בגלל שאתה כותב שטויות מוחלטות בטון סמכותי.

            מן המפורסמות היא שלא גברים ולא נשים נוטים לחשיבה כלכלית ארוכת טווח. אבל מבין המיעוט שכן – למה נראה לך שיש יתרון כמותי לגברים על פני נשים?

            מן הסתם לא כי בדקת זאת באופן שיטתי או ערכת סקירת ספרות מקיפה (כי הרי אז לא היית מגיע למסקנה הזו), אלא כנראה סתם כי נחשפת לסטריאוטיפ הזה בארוחות שישי ובמילואים, וכיף לך להאמין בו ולהפיץ אותו הלאה. אז מה אם זה קשקוש.

  4. אלירן מ

    איזה איש מקסים אתה לא קיימים כאלה היום, גם הנתינה גם החשיפה, אין עלייך שלומי אתה אלוף. עלה והצלח?

  5. איזה יופי של פוסט!
    בעיקר, כי זה מראה להרבה מאוד אנשים (לאו דווקא צעירים) שהם אחראים על העתיד הכלכלי שלהם ולא המדינה. יש נטייה להרבה אנשים לבכות על כך שהם לא יכולים לקנות/לשכור דירה בתל אביב. זו בדיוק הדוגמה להתנהלות כלכלית מנוהלת מהראש ולא שופוני:
    “אני צורך/קונה מה שאני יכול לאותה נקודת זמן”!

    סחתיין ותהנו בבית החדש

  6. שלומי, יפה ומרגש. מאחל לך שתמשיך באותו מסלול בכל המישורים.

  7. שלומי יקר, מרגש מאוד… הפוסט מלמד מי אתה ומה אתה וכמה שאתה אחראי…. מקווה שאת הבית הבא תרכוש בלי למצמץ?

    אלי נידם

  8. שלומי היקר, כל הכבוד על השיתוף כיף לקרוא ולאמץ. תודה על הערך המוסף בפוסטים והפעם גם על ההשראה.

  9. שלומי תודה!
    אני בן 21 ונהנה כל-כך ללמוד מהבלוג שלך, מעשיר את הידע נותן מלא נקודות למחשבה על העתיד והתנהלות כלכלית
    בקשר לפוסט שכתבת, היית ממליץ לי להתמקד בגיל הזה בחיסכון מסיבי תוך השקעה במשהו סולידי או להתעמק בהשקעות ערך וללמוד מהמדיך פה באתר?

  10. אורן הס

    כל הכבוד שלומי.
    אני מאוד מזדהה עם הדרך שעשית.
    הצניעות והפרגמטיות שאיפשרו לך לחסוך ולצבור הון למרות תנאי הפתיחה הקשים וזאת בנחישות.
    היא גם מה שמאפיינת אותך בהשקעות ובמחקר העצמאי.
    אומץ ונחישות שנדירים כמותם.
    בהצלחה רבה בבית החדש.
    ותודה שמצליח תמיד להפתיע בנושאים ובכתיבה.

  11. Ilan Rosenberg

    כתבת מרגש! כיף להכיר צדדים חדשים אצלך כל פעם. מאחל לך רק שהפעם הבאה שתבחר בטבעונות תהיה מהסיבה של חמלה ולא חסכון 3>

    1. שלומי ארדן

      תודה רבה שותף!
      אני מסכים עם הטיעון של החמלה! פשוט הגוף שלי קצת פחות מסכים

  12. קטי ושלומי היקרים,
    הפעם אני טורח להזכיר את שותפתך לחיים שהאמינה בך ועשתה איתך את כל הדרך. שאפו!!
    אמנם אני כבר אנני צעיר, ולכן יכול אני להעיד שהדרך שעשית מלאה בהשראה ובאומץ.
    אני משוכנע שיכולתם לקבל כסף ראשוני מההורים אבל התעקשתם להתחיל מהתחלה באופן עצמאי. זה לא דבר מובן מאליו.
    אפשר ללמוד הרבה מהדרך שעשית, מהיכן שהתחלת ולאיפה שהגעת היום…..וזאת רק ההתחלה.
    הצניעות והתמקדות שלך, הרצון לשיתוף אחרים הביא את הקהילה האיכותית שיצרת והיא בדרכה נותנת לך פידבק ומזינה גם אותך.
    לא נותר אלא לאחל לך ולמשפחתך הרבה בריאות, אושר והצלחה בכול
    הצלחתך היא גם הצלחתינו
    חיים

    1. שלומי ארדן

      תודה על האיחולים חיים!
      אתה צודק לגבי הון ראשוני מההורים אך זה היה בא בתנאי של קניית דירה ולמרות הפיתוי חשבתי שזה מחיר כבד מדיי.
      בדיעבד אני יכול לומר שהבחירה לוותר על ה’מענק’ הייתה נכונה יותר בוודאי מבחינת ההרגשה אך גם מהבחינה הפיננסית.

  13. עמית נטע

    שלומי היקר
    תודה לך על מי שאתה.
    הכתיבה שלך מרגשת,ייחודית וצנועה.
    ראשית, הכי חשוב שיש לך שותפה למסע.

    אני מאחל לכם שתיהנו במעונכם החדש ושתמשיך בניתוחים המעמיקים והמקצועיים שלך.
    ב ה צ ל ח ה

  14. Omer Ben-Porat

    תודה, מעורר השראה!

    מעבר לסיפור המרגש, אתה גם דן באופטימיזציה של חסכון לינארי (המבוסס על הכנסה חודשית) מול כפלי (המבוסס על ריבית דריבית בהשקעות). מתי לדעתך כדור השלג מספיק גדול כדי להתגלגל בעצמו?

  15. מקרון

    שלומי , תענוג של פוסט , חשיבה כל כך בריאה ,מתנה גדולה להצליח לחשוב באופן עצמי בלי להיות מושפע מהסביבה

  16. מרגש ומעורר השראה.

    תודה על פתיחת העיניים, הן בצד הפיננסי והן בצד האנושי והכ”כ מחובר לקרקע…המון בהצלחה.

  17. שלומי היקר!

    מאלף!

    אני מחנך יא-יב וכל הזמן מנסה להעביר לתלמידים את המסרים האלה, שבדרך כלל תמיד נקלטים בבית הספר והכרחיים לחיים

    לוקח את הקטע שלך כבסיס לשיעור חינוך

    תודה רבה!

  18. שלומי, אני עוקב אחרי הבלוג מזה חודשיים-שלשה. מאוד אוהב את הראש שלך וסגנון הניתוח על אף שלא תמיד מסכים.
    עד עכשיו הייתי פאסיבי וזו תגובתי הראשונה. דווקא בפוסט כזה בו לא תרמת לי ידע או תובנה נוספים.
    אהבתי מאוד את הפתיחות, סגנון הכתיבה ובעיקר התרשמתי מהאופי הצנוע שלך שבעיניי הוא מפתח להצלחה בחיים בכלל ובשוק ההון בפרט.
    אז עכשיו אני חוזר למחוזותיי הפאסיביים אבל ממשיך לעקוב באופן אדוק אף יותר…
    יישר כח!

  19. סיגי זינו

    נהנתי כרגיל לקרוא את הפוסטים שלך , ועכשיו אף יותר ..
    הדרך שלך , והאמונה ללכת נגד מוסכמות חברתית / “חינוך”פיננסי (מבית ) לקנות דירה כטאבו לביטחון בחיים !!! בסופו של דבר הובילה אותך למקום שאתה נמצא בו כיום.
    אני שייכת לקבוצה שמאמינה עדיין באבנים ונדלן וירושה לילדים , ובכל זאת מקווה לחסוך מספיק כדי ללכת אחריך בעיניים עצומות .
    ככ גאה בכם על ההשיג המרשים !!
    הצליחו ותהיו מאושרים בביתכם החדש !!

  20. שלומי, אולי פעם תכתוב לנו איך עושים את הדרך להתמקצעות בשוק ההון,
    אם אני מעוניין לעסוק בתחום (ולא רק לנהל השקעות שלי – שגם זה חשוב),
    איך אני מגיע ליכולות בתחום, לאפשרות שזה יהיה העיסוק שלי,
    בלי לבזבז שנים על לימודים מיותרים שלא יועילו כלום בפועל
    ובלי להפסיד שום לימוד מאותם הדברים שאני צריך לדעת.
    וכמובן שאוכל לעסוק בזה באופן רשמי וחוקי.
    כמה כיף לעסוק במה שאתה אוהב.
    וכמה טוב להצליח במה שאתה עוסק.
    תודה על הפוסטים המחכימים, על השיתוף
    ועל הכתיבה בגובה העיניים.
    בהערכה רבה ובאיחולי הצלחה.

  21. אחלה פוסט. מאוד כיפי לקריאה.
    אשמח לחלק ב’
    שבו תפרט איך הגעת לעולם ההשקעות ומה הייתה אסטרטגיית ההשקעה שלך בתחילת הדרך

  22. שלומי ידידי היקר
    לומד ממך המון
    ישוב טוב בבית החדש
    עלה והצלח נהנה מהדרך
    והחשיבה

  23. תודה שלומי
    על האדם שאתה, וכנראה גם אשתך…
    הפתיחות, הנדיבות, הצניעות והיושרה
    הבטחון העצמי כשאדם בדק היטב ויודע מה הוא עושה
    אני צריך ללמוד מכם, לאמץ לפחות חלק קטן מהטוב הזה
    תמשיכו להצליח באושר ובריאות
    עם אנשים כמוכם יש תקווה לעתיד נפלא

  24. ביולוג ירושלמי

    תודה רבה לך על פוסט נהדר!.
    פוסט מקסים, חשוף, אמיתי, כנה, אישי ומעורר השראה.
    פשוט כך.
    פוסט אחד כזה יכול להניע לשינוי כל כך הרבה יותר לפעמים מעוד פוסט “יבשושי” על השקעות.
    אנשים צמאים לידע “אמיתי”, בגובה העיניים, סיפורים אמיתיים על אנשים אמיתיים, מקרי דרך נגישים לקורא הממוצע, מקרי דרך על אנשים ממוצעים/רגילים שהצליחו או נמצאים בדרך להצלחה (ואם נעזוב את המילה “הצלחה” הכל כך מעוותת, אז לפחות בדרך לאנשהוא…).
    זכית בשותפה מעוררת הערצה בהקשר של הפוסט שכתבת. קנאת סופרים תרבה חכמה.
    והיא זכתה בגבר שדואג וידאג לה ויעשה הכל למען ההצלחה המשותפת שלהם.
    מזכיר לי מאוד פוסט בפורום של הסולידית, שנקרא “יומנו של עוד זוג” ושקראתי לא ממזמן (ברשותך מקשר אליו):
    https://www.hasolidit.com/kehila/threads/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%96%D7%95%D7%92.12976/

    מאחל לכם רק בהצלחה שלומי וקטי היקרים.
    מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט, שהפעם לא עוסק בהשקעות.
    קצת שאר רוח.
    פשוט נפלא.

  25. סיפור ממש מעורר השראה, אהבתי מאוד. מאיזה סכום לדעתך התשואה מתחילה להיות חשובה יותר מאשר חיסכון חודשי?

  26. אלכסיי

    פוסט מקסים שלומי, שאפו על הגילוי של פרטים אישיים שמאפשרים להכיר אותך קודם כל כבן אדם ואחר כך כמשקיע.

  27. פוסט מקסים.
    מה שקשה לי להסכים איתו הוא שמשיקולים של כסף (שלא חסר לך) אתה לא גר בבית משלך.
    לטווח של עשרות שנים אין ספק בעיני שהנוחות ותחושת הקבע שיש בבית משלך זה priceless. רק המחשבה שמישהו יוכל להוציא אותי מהבית בהינף החלטה לא לחדש חוזה כבר מעבירה בי חלחלה. ויש עוד אינסוף יתרונות נלווים למגורים בבית משלך.
    בשנים הראשונות זה באמת בעייתי כי אין כסף ואי אפשר לדעת איזו דירה בדיוק תתאים, אבל איפשהו בגיל 30-40 אם אין מגבלה של כסף אז אפשר לדעת בסבירות גבוהה איפה יהיה למשפחה טוב לגור עד הפנסיה.
    והנה תחזית: בטווח של 10 שנים מהיום תקנו בית משלכם ותעברו לגור בו.
    הרבה הצלחה ותודה על הבלוג!

  28. עמוס טל

    היי שלומי!
    כמו כל הפוסטים שלך – גם זה פוסט מעניין,אישי וללא ספק מלמד!
    דבר קטן ושולי שצד את עיניי (מצטער אם אני יוצא קטנוני)
    לאחר המשפט על הסולידית – התבלבלת בין – אם לעם
    “המקום בו הייתי בשנים הראשונות אך אם הזמן המצב התהפך למצב בו דווקא החיסכון הפך ללא רלוונטי”

  29. יפה ומעניין, תודה על השיתוף.
    הפרספקטיבה משתנה עם השנים, כשההון שלך יעלה על כמה מיליונים יכול להיות שתרצה להעביר חלק לנדלן, דירה משלך.
    זה לא כזה נוראי לעלות 4 קומות בטח בגילאי ה20-30.

  30. אני עשיתי מסלול מעט הפוך משלך, אך עם דרך חשיבה דומה.
    כשהייתי שכיר, התגוררתי בדירת שותפים בשכונה החדשה שלך. השתדלתי לחסוך כמה שניתן בהוצאות.
    נהגתי ברכב שגרם לחלק מהבחורות שיצאתי איתן לברוח תוך מחשבה שאני קמצן. מה שאולי קצת נכון 🙂
    לקצר בסיפור, כמה שנים מאוחר יותר התחתנתי, במצב שבו כבר הייתי זקוק להסכם ממון, ונוהג ברכב יוקרתי (לא מדבר על יוקרתי עממי כמו מרצדס, אלא משהו מעבר).
    היום אנחנו עדיין מתגוררים בדירה שכורה בראשל”צ, ומשקיע את כל כספי במניות. יכול לרכוש גם דירה בתל אביב ולהישאר עם עודף, אבל מעדיף להמשיך ולצבור תשואה.
    אגב, חזרתי לנהוג ברכב “רגיל”, אחרי שהשבעתי את החסכים הפסיכולוגיים שצברתי 🙂

  31. היי שלומי, היה כיף לקרוא, פוסט מעניין ומלמד 🙂
    בתור יבנאית בכל רמ״ח אבריי (עד לפני שנתיים) מבינה שגרת באיזור השוק הישן (דואני/דרור ) כן הדירות שם לא משהו בלשון המעטה, התחילו לעשות פרויקטים של תמ״א, לא יודעת כמה הדבר יועיל שלא מדובר בפינוי בינוי.
    לגבי שכירות, לקח לי הרבה מאוד זמן להבין (בכל זאת, על זה גדלנו, ככה חונכנו וקשה מאוד להתנתק מזה) שאין צורך לקנות דירה, שזה בסדר לגור בשכירות עם חוזה ראוי ויש לזה גם את היתרונות- ההורים שלי גרו כמעט 30 שנה באותו בית! (ביבנה כן!) אתה לא מתאר לעצמך, כמה חפצים היו בבית כשפיניתי אותו, למשל, בריכה שלי מגיל 5 (ואני עוד רגע 30!) רק כי מעולם לא היה הצורך הזה של לעבור דירה ולהזיז משהו ממקומו. מאוד מסכימה עם הצרכים המשתנים, מה גם שקניית בית למגורים הוא לא דבר שאנשים עושים לעיתים תכופות מה שאולי נראה נוח אבל מקבע את האדם לאותו בית ומפחית משמעותית את כמות החוויות ממקומות חדשים.
    וכמובן מגורים בשכירות, משאירים את הכסף פנוי להשקעות וצבירת כספים חדשים.

    אגב, גם אני עורכת דין, (גם בר אילנית גאה) אבל הרגשתי שכמות הזמן והאנרגיה שזה שואב ממני פלוס העובדה שאני לא שואבת מזה סיפוק- פשוט לא שווה את זה… למזלי יש לי את הפריוולגיה לשחרר את זה ולחפש מחדש את הכיוון.

    1. שלומי ארדן

      היי שיר!
      1. נכון- גרתי ברחוב העצמאות 46 – ליד פיצה אדסו 🙂
      2. הרבה נקודות דמיון יש בינינו! אני מבין שעזבת את מקצוע עריכת הדין- על איזה כיוון את חושבת?

    2. אני חושב שכמו בכל השקעה, זה לא נכון לשלול השקעה בדירה (גם אם למגורים וגם אם זמניים) על הסף,
      הכל תלוי במחיר ובתזמון. הסיפור שלי די דומה רק שבמקום להשכיר דירות (מדובר על 2007-2015) פשוט ניצלתי את גל העליות במחירי הדיור ואת הפטורים הנדיבים משכירות ומס שבח שבוטלו עם הזמן והצלחתי לייצר הון משמעותי בתוך כדי השקעות בדירות מגורים, שנת 2008 אופיינה בפחד היסטרי בשוק הנדלן היות בארהב השוק התרסק. והיה חשש גדול שגם כאן זה עלול לקרות, אבל מי שהבין את שוק הנדלן בישראל ומבין את ההיצע והביקוש ואופן “ספסרות” המדינה בקרקעות למגורים. הבין שהתרחיש שראינו בארהב לא בהכרח יגיע אלינו. וזה היה תזמון נפלא להשקיע בדירות מגורים אתן דוגמה:
      דירת מגורים חדשה בת 4 חדרים (מקבלן)בפרדס חנה כרכור נקנתה ב460 אלף שח. נמכרה 4 שנים אחר כך בפטור מלא ממס שבח בעבור 1.45 מליון שח, ועל הדרך הניבה 3600 שח לחודש. לא ערכתי השוואה לתשואת השוק בתקופה המקבילה, אבל בהינתן העובדה שלא היתה הגבלה על מינוף בזמנו והשקעתי בדירה 60 אלף והיתר נלקח במשכנתא מדובר בהשקעה מצויינת לטעמי.
      לאחר מכן – פיצלתי את הסכום ורכשתי 2 דירות 3 חדרים בשכונה חדשה (בזמנו) בקרית גת בעבור 700 אלף שח לכל דירה, נמכרו אחרי שנתיים בעבור כמליון שח לכל אחת. גם כאן השתמשתי במינוף של כ-70% כאשר את יתרות הסכום השקעתי בשוק ההון.

      השקעות נוספות שעשיתי בזמנו, מי שזוכר אשקלון היתה נתונה תחת מתקפות רקטות וב2008 היתה פשוט מוצפת בעשרות דירות למכירה שעוקלו מבעלי חוב.
      ניתן היה לרכוש דירת 4 חדרים ישנה בדרום אשקלון בעבור 28 אלף דולר ישירות מהבנק, מצאתי שתי דירות צמודות באותה קומה ורכשתי את שתיהן ב60 אלף דולר. השכרתי ב2500 שח לחודש כל אחת , לאחר מספר שנים נמכרו ב1.6 מליון שח (ביחד) תשואה של מאות אחוזים..

      בסופו של דבר, אם עכשיו אני אציע לכל אחד מכם להיות בעל דירת החלומות שלו שאיתה הוא רוצה לפרוש לפנסיה ומבחינתו זו דירה שעונה על כל הצריכים עד הפרישה.
      ואת הדירה הזו (או אולי יותר קרוב לוילה) תוכל לקבל במחיר הזדמנותי שמשקף עלות נמוכה משמעותית להון מאשר לשכור דירה זהה , אני לא רואה שמישהו כאן יסרב.. הכל תלוי במחיר.. והיו תקופות של הזדמנויות כמו בכל שוק מחזורי.

      נכון להיום אני לא רואה הזדמנויות כאלה בשוק הנדלן וכרגע הוא גבוה, בדיוק כמו שכרגע מניות האנרגיה הירוקה נסחרות במכפילים לא הגיוניים בעליל..

  32. שלומי, בפוסט נתת לינק לעמוד של תיק הבלוג. לדעתי ישנה טעות בחישוב התשואה הכוללת שלו, כשהכפלתי את כל הרבעונים באקסל יצא לי 608% ולא 550%.
    איך שהוא הטעויות בחישובים האלו תמיד לרעתך 🙂

  33. אחלה פוסט
    זה מה שאני אומר תמיד לאשתי, שאין טעם לרדוף אחרי החלום לבית אלא שאפשר להשקיע את החסכונות בדברים אחרים.
    לא מזמן שיפצנו את הבית של חמתי והוספנו חדר בשביל הילדה והקטנצ’יק הטרי (בית קטן של כ-50 מטר, ולאחר חישוב שעשיתי עלות השיפוץ של הבית שווה ערך לעלויות של לחיות שנתיים בשכירות). התכנון שלה כרגע הוא שבעוד שנתיים-שלוש נמכור את הבית הזה ונקנה בית יותר גדול עם משכנתא יותר קטנה, והתכנון שלי הוא שנעבור לבית אחר בשכירות ושנשכיר את הבית שאנחנו חיים בו כיום.
    כרגע אני לא מצליח לשכנע אותה, אבל יש לי עוד שנתיים שאני יכול לזרוק לה פה ושם כמה מילים שאולי ישנו את הדעה שלה.

    אולי כדי לשכנע אותה ללכת בכיוון שאני רואה לנכון הוא לתת לה לדבר איתך ושאתה תנסה לשנות הדעה שלה 🙂

    1. שלומי ארדן

      גדול! אני יכול להגיד לך שגם עבורי זה היה מסע שכנועים, לפחות בהתחלה. היום אין בכלל מחלוקת שאנחנו רוצים לחיות בשכירות.
      בהצלחה בשכנוע!!

  34. שלומי הפוסט שלך אותנטי ומדהים, תודה על השיתוף.
    אני עשיתי מסלול דומה-שונה , התחלתי במגורים כרווק אחרי שירות צבאי בדירת חדר בעיר קטנה ליד תל אביב שאותה שכרתי כשנה וחצי.

    כחייל משוחרר הרווחתי קצת מעל שכר מינימום וחייתי באופן מאד מצומצם. לדוגמה: אכלתי באותה תקופה רק בבית המון ירקות וקטניות שרכשתי בשוק והתניידי בעזרת הליכה ברגל ותחב”צ.

    אחרי שנה וחצי, מצאתי דירת חדר דומה באותו מיקום ורכשתי אותה בעזרת חיסכון צנוע+ מענק שחרור+ משכנתה-ל10 שנים. (הדירה עלתה 150 אלף ש”ח) לאחר כמה שנים קיבלתי העלאה בשכר וגם הכרתי בת זוג אז מכרתי את הדירה ברווח יפה וקניתי באותו אזור דירה 2 חדרים ועברתי לגור בה. גם אותה מכרתי (בשיעור רווח יותר צנוע)וקניתי דירה 3 חדרים ועברתי לגור בה, בגלל שהתחתנו ונולד לנו ילד.
    את אותה דירה מכרתי ברווח יפה שראיתי שכול שוק הנדל”ן בארץ בעייתי.
    את כול הדירות שקניתי שיפצתי לבד וכדי לקנות אותן ביצעתי מחקר שוק רציני שכלל את הבדיקה הכי חשובה האם קיים ביקוש אמיתי להשכרה ולמכירה באותו אזור.

    את הכסף השקעתי גם בשוק ההון וגם בחברה שאני ואשתי פתחנו שהפכה למקור פרנסתנו. בזכות העסק שלנו אנחנו יכולים להרשות לעצמו גם לרכוש דירה בתל אביב, אבל אנחנו מעדיפים לשכור.
    כבר 8 שנים אני ואשתי והילדים שוכרים דירה בצפון הישן ונהנים מכול רגע.

    אני תמיד אומר לאנשים שפחות חשוב בעיניי איפה אתה משקיע, בשוק ההון, בנדל”ן בארץ או בחו”ל או בפתיחת עסק בארץ או בחו”ל או בהשקעה בעסקים. הדבר הכי חשוב שתעשה את זה אחרי לימוד מעמיק ועם כול הלב שלך.

  35. ג'ים בוטן

    מחשבה שעלתה לי, אני בן27 ובעזרת חיסכון אגרסיבי והשקעות נכונות תיק ההשקעות שלי שווה קרוב למיליון שקלים…
    יש ימים בהם תיק ההשקעות עולה ב1% או יותר וזה יכול להיות שווה ערך למשכורתי החודשית…

    אני לא כל כך נהנה מהעבודה ולפעמים זה מאוד מדגדג לי לעזוב הכל ולהוריד רגל מהגז לטובת עיסוקים אחרים, אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא??

    1. אני ממליץ לך בחום לקרוא על מחקר טריניטי ולקרוא על נושא שיעור המשיכה הבטוח.
      השאלה הגדולה היא באיזה רמת חיים אתה חיי ומהו התקציב החודשי שלך כיום ובאיזה רמת החיים אתה מעוניין לחיות בהמשך החיים. (מבלי להפר את פרטיותך, יש הבדל בתכנון תקציב בין רווק לנשוי עם ילדים וכו’.)
      עוד טיפ קטן שאני רוצה לתת לך הוא לחכות 3 שנים לגיל שלושים ובזמן הזה לחשוב על תוכנית סדורה שתביא אותך לפרישה מהעבודה ולמעבר בו תוכל לעסוק ב”עיסוקים אחרים”.

    2. לדעתי, בשביל להצליח “להתפרנס” מתיק ההשקעות ועל מנת שלא להקטין אותו ולפגוע בתשואה לאורך הזמן,
      המשיכות השנתיות מתיק צריכות להיות לכל היותר 3-4% , במידה ומדובר בשכר “ריאלי” היתי אומר משיכות של כ250 אלף בשנה מהתיק.
      כלומר תיק בסדר גודל של 6 מליון שח?!

      1. שלומי ארדן

        נכון לירון אך זה מאוד תלוי תשואה- עם תשואה מספיק גבוהה לא צריך הון גדול אך כמובן שצריך לדעת היטב מה עושים

  36. אהרון

    דרך אגב שלומי
    האם חקרת קצת על חברת ביי-יו דבש שמתמזגת לוואיטסטון?

    1. שלומי ארדן

      תודה אהרון! השיחה נדחתה ונקיים אותה בימים הקרובים.

להגיב על שלומי ארדן לבטל

גלילה למעלה