סיפור של שבע שנים בארבעה בתים

את קטי הכרתי כבר בגיל 20 ובגיל 24 התחתנו.

היה חשוב לנו להיות עצמאיים כבר מההתחלה אך מבחינת הכנסות – שנינו היינו סטודנטים עם משרה זמנית: אני העברתי שיעורים פרטיים (פסיכומטרי ובגרויות) וקטי עבדה במשרה חלקית כשוזרת בשכר של כ–3,000 ש”ח לחודש – והיא הייתה המפרנסת העיקרית בבית.

בית ראשון

התקציב החודשי שלנו היה בסך הכל כ-5,000 ש”ח ובכל זאת היה חשוב לנו לגור לבד. בנוסף להכל קטי למדה באשדוד ואני למדתי בבר-אילן (במלגה) – כך שלא יכולנו לוותר על רכב וגם להסתדר עם רכב אחד היה מאמץ.

חיפשנו דירה זולה ככל שאפשר, זה היה כמעט השיקול היחיד אך בראשל”צ בה הורינו גרים לא מצאנו דירה זולה מספיק. כדי למצוא דירה באזור נאלצנו להגיע עד לשכונות הישנות של יבנה, שם מצאנו דירה בשכירות של כ-2,200 ש”ח. דירת גג בגודל 40 מ”ר בקומה רביעית בלי מעלית. מלבד המחיר, לדירה ביבנה לא היו הרבה יתרונות. אמנם הייתה לה מרפסת גדולה עם חלון גדול, אך הבידוד בדירה היה כל כך גרוע שהיינו נרדמים בחורף רק עם סדין חימום ששכחנו דלוק פעם אחת וכמעט העלה את הבית באש.

אז הייתה לנו הכנסה של 5,000 ש”ח מול דירה ב-2,300 ש”ח, רכב שנת 2004 שביקר מוסך לא מעט, כמו גם חשמל, ארנונה ומזון. כל התקציב שלי היה בערך מה שההורים שלי הוציאו על אוכל בחודש – אז איך הסתדרנו? אז יש שתי סיבות עיקריות מדוע אנשים הופכים להיות טבעוניים – סיבה מוסרית וסיבה בריאותית. לנו הייתה סיבה שלישית – אנחנו היינו טבעונים מטעמי חיסכון. אכלנו בעיקר ירקות ופירות שהיינו קונים בשוק למטה במרקים, תבשילים, קוסקוס ולא מעט טחינה. הוצאנו כמה מאות שקלים על אוכל בחודש (כולל לחתול) ועל הדרך אכלנו גם דיי בריא.

מבחינת חסכונות – היה לנו עודף מהחתונה שתכננו בצורה גאונית (שווה פוסט נפרד), מענקי שחרור וקצת כסף בבנק. שחררנו את המענקים ומלבד השקעות בחיי היום-יום כמו הסבה של הרכב לגז – השקעה של 6,000 ש”ח שעם הנסיעות שלי חישבתי שיש לה IRR שנתי של כ-100% – השקענו את כל הכסף בבורסה. בניהול הכסף קטי סמכה עליי מההתחלה באמונה שלמה, בטח יותר משהאמנתי בעצמי.

גם עם ההכנסה המועטה מאוד שלנו עשינו הכל כדי לחסוך כמה שיותר. הייתה לנו עזרה של ההורים שהגיעה ל- 1,000-2,000 ש”ח – כסף שמבחינתנו הלך ישירות לחיסכון, אך גם מעבר לכך – דאגנו מלבד במקרים נדירים לסיים כל חודש בפלוס.

בספטמבר 2014 סיימתי את לימודי המשפטים והתחלתי התמחות אצל עו”ד אביחי ורדי, עו”ד מוכשר המתמחה בחדלות פירעון, בשכר שקרוב למינימום מה שבכל זאת הפך אותי למפרנס הראשי בבית. התקציב הביתי שלנו עלה לבערך 7,000 ש”ח – אך לא נתנו לסכומים לעלות לנו לראש ולמעשה כל העלייה בשכר הלכה, מלבד הוצאות דלק (ליתר דיוק – גפ”מ) הלכה לחיסכון.

בתחילת שנת 2015 גילינו לשמחתנו שקטי בהריון ודירה שהספיקה בקושי ל-2 פלוס חתול פתאום נראתה קטנה מדיי ורחוקה מדיי מההורים. במקביל האיטום בגג כשל וחתיכות בטון מהתקרה החלו להתפורר בסלון כך שהיה אפשר לראות את הברזלים, וחתיכות טיח החלו לכסות את הגג. זה מבחינתנו היה זמן מצוין לעזוב. אני יודע שגם חודשים לאחר שעזבנו בעל הבית עוד היה בתיקונים ואני בספק אם שכר הדירה שלנו בכל התקופה בה גרנו בדירה כיסה את עלותם.

בית שני

חיפשנו דירה באזור של הוריי ומצאנו דירה של 60 מ”ר בראשון לציון בקומה שניה בלי מעלית – 2 קומות פחות לעלות ברגל עם תינוקת! השכירות שלנו עלתה ל-3,200 ש”ח והעניינים חזרו להיות צפופים יותר מבחינה כספית. בספטמבר סיימתי את ההתמחות והתחלתי ללמוד לבחינות הלשכה וב-26.10.15, בלילה לפני בחינות הלשכה (!!) נולדה בתי אגם – ראשי תיבות של שמות ההורים של קטי ושלי (אולגה, גרגורי מירה ומשה).

לבחינות הלשכה בירושלים הגעתי כמעט ללא שינה וזו הייתה בחינה עם שיעור נכשלים גבוה במיוחד אבל תמיד הייתי טוב בבחינות. לאחר שהוסמכתי הייתי עם אגם הקטנה בבית ובמקביל עבדתי תקופה קצרה עם אבי, עורך דין המתמחה בדיני משפחה. כשצצה הזדמנות להחליף עורכת דין ותיקה שיצאה לחופשת לידה במחלקת חדלות הפירעון בעמית פולק מטלון החלטתי לנסות מה שחששתי לעשות עד אז – לעבוד במשרד גדול. המשרד ממוקם ברמת החייל ומלבד נסיעה של שעה וחצי-שעתיים לכל כיוון שעות העבודה היו מטורפות. היום התחיל ב-9:00 (שזה אומר לצאת ב-7:00 מהבית) ומכיוון שהבוס שלי התגאה בכך שהמחלקה שלו נשארת יותר מכולם אז מלבד פעמים חריגות הייתי יוצא אחרי 20:30 ומגיע הבייתה לקראת 22:00. בשנתיים של עבודה למדתי המון וישנתי מעט.

מבחינת שכר היו מדרגות קבועות. עורך דין שנה ראשונה משתכר 12 אלף ש”ח לחודש ואני עוד זוכר כמה הופתעתי לטובה כשגיליתי את זה. בהמשך השכר עלה ל-14 ול-16 ורוב השכר הלך לחיסכון. בינתיים אגם חגגה שנה והשתלטה על כל חלקה ראויה בבית כך שהתחיל להרגיש צפוף.

[הבית השני היה למעשה הבית של אגם – אנחנו רק התארחנו]

עם הזמן גילינו עוד ועוד בעיות של בתים ישנים. לא היה בידוד בבית (במובן של חורים בקירות), המזגן העתיק הרעיד את כל השכונה אבל לא ממש קירר, ההארקה בבית לא עבדה כך שהחשמל נפל “מדיי פעם” פלוס סכנת חיים על הדרך , דליפת מים, הדוד לא עבד. בקיצור – הרגשנו שהגיע הזמן לעבור. אני חושב שהסיפור של הבית השלישי, הבית בו גרנו הכי הרבה עד כה, הוא המעניין ביותר.

בית שלישי

מבחינת תקציב ידענו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלם עד 4,500 ש”ח. הקריטריונים היו דירה גדולה יותר עם מעלית וחניה. הלכנו לראות דירה אחר דירה ופשוט.. התאכזבנו. הדירות שראינו לא היו שדרוג משמעותי על הדירה הנוכחית שלנו ואם השדרוג לא משמעותי אין טעם לשלם יותר או לעבור.

במהלך החיפוש האינטרנטי צדה את עינה של קטי דירה מעניינת – גדולה, במחיר טוב (4,000 ש”ח) ובאחת השכונות הטובות בעיר (רמז), אלא שהיא לא עמדה בקריטריון שלנו – היא הייתה קומה רביעית בלי מעלית. המשכנו את חיפוש הדירות אלא שהמשכנו להתאכזב בזמן שהדירה המעניינת המשיכה להישאר תקועה בשוק. בסופו של דבר החלטנו בכל זאת לקבוע לראות אותה. אני עוד זוכר את השיחה הראשונה עם המשכיר: “שלום אנחנו רוצים לבוא לראות את הבית”, “אתם יודעים שזו קומה רביעית בלי מעלית??”, “כן ראינו”, “ואתם יודעים שצריך לעלות ברגל? במדרגות? אתם בטוחים?”. שיחה מוזרה מאוד – ומסתבר שבחודשים בהם הדירה הייתה בשוק זוג אחרי זוג קבעו איתו, הגיעו, ואחרי עליה במדרגות נשברו, כך שגם הוא היה דיי מיואש. אנחנו לעומת זאת כבר ידענו היטב מה המשמעות של קומה רביעית בלי מעלית עם קניות וילדה קטנה – אך החלטנו ללכת לראות בכל זאת.

כשהגענו אחרי טיפוס קטן לדירה ונפתחה הדלת – היינו המומים. הדירה נפתחה לחלל עצום עם חלון ענקי שמילא את הדירה באור. החלל המרכזי לבדו היה גדול יותר מהדירות שגרנו בהן עד אז. החדרים היו ענקיים, הייתה אמבטיה קטנה לילדים (משהו שלא ראיתי לפני כן או מאז). הדירה הייתה 130 מ”ר וזה לא היה הכל.

בדירה היו מדרגות למעלה שהובילו לחדר נוסף ול-300 מ”ר של גג שכולו שייך לדירה!! אין דרך אחרת להגיע לגג, בבניין לא היו דודי שמש והגג היה מרוצף ברובו כך שיצא שהשטח של הגג עמד על שלוש דירות. היו בגג אדניות ענקיות שהדייר הקודם גידל בהם תבלינים ופרחים, היה ריצוף והצללה אבל מה שכבש אותנו היה הנוף. מסתבר שהדירה בחלק הגבוה של גבעה קטנה ומהגג היה נוף לגבעות של מודיעין ועד לבניינים של תל אביב. איך זה שבכל דירה צפופה ואפילו יקרה יותר שוכרים עמדו בתור אבל נתנו לדירה כזו לעמוד בשוק חודשים?? כי זה לא עבר ב’סקרינר’ של מחפשי הדירות? פתאום המדרגות והעדר המעלית נראו כמו פרט שולי! סוג של חדר כושר בחינם. הסתכלנו זה על זו ומייד ידענו שאנחנו לוקחים את הדירה ועברנו אליה באפריל 2017.

מהר מאוד למדנו שאפשר להשאיר את העגלה למטה במקום להעלות אותה הביתה. בקניות אני טיפלתי – וכמעט תמיד הצלחתי להעלות הכל בנגלה אחת. את הגג מילאנו בדברים שלא חלמנו לפני כן שיהיו לנו בבית – טרמפולינה ענקית עם רשתות, נדנדה, חדר כושר מאולתר, גינת ירק, כולל עץ לימון, עץ דקל ודלעת, חץ וקשת, בריכה בקיץ ועוד.

לפני שנה נולד בני השני ואחרי שכבר סידרנו את כל הסבים והסבתות עם אגם קראנו לו רן שזה פשוט “שמח“- וזה מה שהכי חשוב באמת – ולא מפריע ש”רן ארדן” זה שם פצצה. הבית היה מספיק גדול לשני הקטנים.

אני רואה בבית השלישי הרבה סממנים שאני מוצא בהשקעות שלי היום. זה בית שהיה בשוק חודשים, עשרות מתעניינים ראו אותו אבל פשוט לא הבינו את ה”קטע” ומה הופך אותו למעניין.

גרנו בבית עד אתמול, ואנחנו מסכמים בו תקופה יפה ומאושרת.

קטע מעבר

עד כה התמקדתי מאוד בצד ההכנסות וההוצאות. זה הספיק עד כה אבל כדי לעבור לחלק הבא נהיה צריכים לדבר קצת על השקעות.

במהלך העשור וחצי האחרונים הקדשתי את רוב זמני ללימוד ומחקר השקעות וידעתי שעבור משקיע הכסף ההתחלתי הוא החשוב ביותר – בשנים הראשונות החיסכון קריטי והתשואה, כפי שכתבה הסולידית, כמעט לא רלוונטית. זה המקום בו הייתי בשנים הראשונות אך אם הזמן המצב התהפך למצב בו דווקא החיסכון הפך ללא רלוונטי. יותר ויותר עברתי להתמקד בהשקעות. בהתחלה עשיתי זאת בימי חופש מהעבודה – אך יש גבול לכמות ימי החופש שניתן לקחת והעבודה הפריעה לי לעסוק במה שעניין אותי.

בשנת 2018 הקמתי את הבלוג ועזבתי את עבודתי במשרד גדול לטובת עבודה גמישה יותר בפרקטיקה עצמאית כעורך דין שתאפשר לי להתמקד בהשקעות ועם ההתמקדות דיי מהר מצאתי את הנישה שמאפיינת אותי היום – השקעה ממוקדת במניות ישראליות. אפשר ממש לראות בתשואות את הרגע בו מצאתי את עצמי כמשקיע.

לפני 5 שנים הייתי אומר שהתשואה שלי כמעט לא רלוונטית אך היום זה הפוך. היום החיסכון שלי לא רלוונטי ומה שמשנה זו התשואה. כלומר – אובייקטיבית בין אם אני אחסוך 100%, 50% או 0% מהשכר שלי כמעט לא ישנה את מצבי העתידי וגם אם זה חסכוני יותר עבורי לגור בראשל”צ – כמה זה באמת עולה לי בהזדמנויות שאני מפספס? בפגישות שאני לא מקיים? בזמן שאני מבזבז בכבישים? וכל זה בשביל חיסכון שהפך ללא רלוונטי. אז עוברים!

בית רביעי

לפני שנה כתבתי על סבי שלמה ז”ל שעלה ממרוקו ועבד קשה כל חייו כדי לספק נקודת התחלה טובה יותר לילדיו. כבר אז היה ברור לי שהמשמעות עבורי תהיה מעבר לתל-אביב. המוקד העסקי של מדינת ישראל הוא ללא ספק תל-אביב. רוב החברות הציבוריות יושבות בתל-אביב או הרצליה וגם אם לא – כשאתה יוצא מתל אביב אתה תמיד נגד כיוון הפקקים -שינוי מרענן.

חיפשנו שכונה עם חינוך טוב ומצאנו דירת גן מקסימה – לא צריך מעלית ולא צריך מדרגות – ברמת אביב החדשה, קרוב לתל ברוך. מה שקנה אותנו זה שאגם יכולה לצאת מהבית ומהדלת של הבניין ולהגיע לשטח פתוח, ללא כבישים (אנחנו הורים דאגנים), עם גינות, שדרת עצי דקל, בית קפה וגלידה גולדה (חשוב!)

אנחנו מאוד נרגשים מהמעבר. העלות אמנם גבוהה פי כמה וכמה ממה ששילמנו עד כה אבל זה כבר לא ממש משנה וגם אם הדברים לא יסתדרו – תמיד אפשר לחזור ליבנה.

סיום

זה הסיפור שלי עד כה. כל אחד מהקוראים הוא שונה ומוזמן להפיק לקחים משלו ובכל זאת – כמה נקודות שאני חושב שלקוראיי, ובעיקר הצעירים, כדאי לשים עליהן דגש.

ראשית, שימו לב עד כמה כל אחד מהבתים התאים לתקופתו אבל לא התאים לשום תקופה אחרת. אם הייתי קונה כל אחד מהם אז גם הייתי נתקע עם משכנתא שהייתה מונעת ממני לחסוך ולעשות תשואה שתוציא אותי מ”מעגל העכברים” (הרי גובה התשלום החודשי במשכנתא נקבע למעשה לפי הסכום שאתה מסוגל לחסוך) וגם אותו בית היה הופך ללא מתאים עבורי זמן קצר לאחר מכן מבחינת הגודל ובמיוחד מבחינת המיקום. ההורים שלי למשל גרים כבר עשרות שנים בבית שלדעתי לא מתאים להם (אמי עובדת כשופטת בבית המשפט בתל אביב ונוסעת כל יום מראשון לתל אביב וחזרה) אך מכיוון שהם השקיעו בבית כל כך הרבה הם בינתיים לא מסכימים לעזוב וכל פעם שהם שוקלים לעזוב – הם במקום זאת עושים עוד שיפוץ.

שנית, אם אתם רואים בעצמכם כמשקיעים שמעוניינים לעסוק בכך באופן רציני, קודם כל שימו דגש על לימוד ועל הון ראשוני/חיסכון ורק אחר כך הדגש צריך לעבור להשקעות באופן מלא. מי שרוצה לעסוק בסופו של דבר בהשקעות ‘נוסטרו’ (כלומר – של הכסף שלו) צריך לבחור מקצוע שמאפשר להתחיל לצבור כסף *מוקדם* (הייטק למשל).

ושלישית ואולי הכי חשוב: תימצאו שותפ/ה טובה למסע! אני לא יכולתי לבקש שותפה טובה יותר ♥

Print Friendly, PDF & Email

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) ביטול התגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה