איך לחשוב על כסף כמו משקיע

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מרותק מכסף. כבר בגיל 10 הייתי עובד כמזכיר במשרד עורכי-הדין של אמי- עונה לטלפון ומעביר את השיחה. השכר המכובד שלי עמד על 5 שקלים בשעה, ובכל זאת תוך תקופה של שנה-שנתיים הצלחתי לחסוך כמה אלפי שקלים. אני חושב שהוצאתי במצטבר במהלך התקופה פחות מ-20 ש”ח.

אני חושב שזה רקע טוב להבנה של איך אני רואה כסף בתור צרכן, אך זה השתנה מאוד עם השנים. עצם ההתעסקות בהשקעות גורמת ואפילו מכריחה אותך לחשוב על כסף בצורה שונה משאר בני התמותה.

רוב האנשים רואים בכסף כמשהו שנכנס כשעובדים ויוצא כשמבלים -אתה מוכר זמן ומקבל כסף ונותן כסף כדי לקבל צרכים בסיסיים ופה ושם הנאה. כסף גם גדל, לאט מאוד, אם משאירים אותו בבנק. זה הכל וזה גם כל מה שעובדים/צרכנים צריכים לדעת כדי להתקיים.

לא כך למשקיע. משקיע לוקח כסף של שנות עבודה וקונה איתו מושג מופשט, בין אם זה מניה או איגרת חוב, בתקווה להרוויח אך עם סיכון ממשי להפסיד. כסף לא יוצא רק כשהמשקיע מבלה אלא גם כשהוא טועה (ולטעות זה בילוי גרוע מאוד).

כשאתה נתקל כמעט כל יום בעליות או ירידות שמקבילות לחודשים עד שנים של משכורת, אתה לא יכול להמשיך לחשוב על כסף באותה צורה, אחרת תשתגע. מה זה אומר בעצם שהתיק שלך יורד ועולה במשכורת של שנה בכמה דקות? שאם היית מוכר אתמול היית יכול לממן טיול מסביב לעולם במה שאיבדת היום? קשה לחשוב על זה בצורה בת משמעות.

משפט שאני אומר לעתים קרובות לחבריי המשקיעים – חיי המשקיע מלאים בחרטה. כל הזמן אתה מוצא את עצמך תוהה מה היה קורה אם היית נוהג שונה – קונה יותר, קונה פחות וכו’. למעשה – אתה אפילו לא חייב לתהות. אתה יכול ממש בקלות לחשב כמה עלתה לך כל טעות.

לכן, אנו כמשקיעים, כדי לא לאבד את השפיות,נאלצים להפריד מלאכותית בין שני סוגים של כסף – כסף לצריכה שוטפת שעליו יש לחשוב במונחים של הכנסות והוצאות וכסף להשקעות שעליו יש לחשוב במונחים של תוחלת תשואה. בעוד כסף לצריכה נמדד בשקלים, כסף להשקעה נמדד באחוזים.

השינוי הזה, שהכרחי בצורה כזו או אחרת עבור כל משקיע, יוצר מצבים מבלבלים מאוד.

קחו כמשל את הרכב הקודם שלי(באמת, קחו אותו!). עד לפני שנתיים, למרות שבהחלט הייתי יכול לקנות רכב חדש מפואר ביותר, נסעתי על סובארו B4 משנת 2004, כולל הסבה לגז. הרכב הזה עשה לי את המוות, הנעילה החשמלית מאחורה לא עבדה וכך גם אחד החלונות, השעון שבק חיים מזה שנים, היו רעידות ורעשים והמזגן בקושי תפקד.

אשתי לחצה להחליף אוטו, אבל אני הצלחתי לדחות את הקץ בעזרת שקרים על נוסטלגיה ועל כמה אני “אוהב” את הרכב. המטרה האמיתית הייתה להמשיך להפוך כסף לעוד כסף.

לפני שנתיים נסעתי עם המשפחה לאילת ופתאום, 30 ק”מ מאילת, הגלגל התפוצץ. מצאנו את עצמנו בצד הדרך עם תינוקת ועם גלגל קרוע לרמת רצועות גומי ובלי גלגל חלופי (תודות להסבה לגז) וכל זה בחורף וכמה דקות לפני שהשמש שוקעת. את האישה והבת שלחתי במונית ואני המתנתי לעזרה עד שעצרו שני פועלים ערבים ופשוט הצילו אותי – פירקו את הגלגל בעצמם, הסיעו אותי ואת הגלגל 30 ק”מ לאילת, לקחו אותי לחבר שלהם שהחליף את הגלגל, הסיעו אותי חזרה, הרכיבו את הגלגל חזרה בעצמם וסירבו בתוקף לקחת שקל.

זה היה אירוע מכונן עבורי בכמה מובנים , אבל דבר אחד בטוח – אשתי ניצחה בויכוח להחליף את הרכב. כל הסיפור הזה היה ממש סכנת חיים, מילא עבורי אבל עבור הילדה.. ברכב חדיש יותר היינו יודעים שהאוויר בגלגל ירד וכל הסיפור היה נמנע. מפה לשם – קניתי לפני שנתיים רכב חדש, היברידי עם חיישנים להכל וסופר בטיחותי. זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בחיי שמשכתי כסף מתיק ההשקעות שלי.

על הרכב שילמתי 120 אלף מהכיס שמשכתי מתיק ההשקעות. מאז ועד היום השווי של הרכב ירד לבערך 80 אלף בעוד שכיום אני יודע בוודאות שאם הכסף היה נשאר בתיק ההשקעות ה-120 אלף האלה היו הופכים ליותר מחצי מיליון ולכו תדעו כמה זה יהיה עוד כמה שנים. מה הדרך הנכונה לחשוב על הדבר הזה?!

תגידו שבדיעבד היה נכון עבור משקיע כמוני לקחת רכב בליסינג – אני פשוט אוסיף את זה לדלי החרטות הענק שלי כמשקיע ולאט לאט אאבד את השפיות. מעבר לכך – מה הטעם בכסף אם אתה לא מוציא אותו?!

וזו רק טעימה קטנה מהסיבוכיות במחשבה על “כסף לצריכה” ו”כסף להשקעות”. אני חושב שהשאלה הבסיסית הזו של מה זה כסף עבורי ובשביל מה אני צריך אותו בכלל תלווה אותי עוד שנים רבות וכך גם התשובה שלי תשתנה.

עם זאת, החשיבה שלי על השקעות עצמן היא פשוטה בהרבה. אני רואה בהשקעות כמעין משחק אסטרטגיה. בתור מי שמכיר לא מעט משחקים, השקעות הם המשחק הכי טוב שיש (אבל גם The Witcher 3: Wild Hunt דיי טוב).

המטרה שלי בהשקעות היא בסופו של דבר “לנצח” בטווח המאוד ארוך. זה גם אומר שאני לא יכול להרשות לעצמי לפשל בדרך.

ברגע שאתה מסתכל על השקעות כמשחק (ואני לוקח משחקים מאוד ברצינות) אתה מנתק את הפחד ומתמקד במטרה. לכולנו יש קשר רגשי כזה או אחר לכסף או פחד מכישלון – אבל מי שנותן לרגשות האלה לשלוט בו לא ינצח. צריך לדעת מתי לתקוף ומתי להתבצר.

לגבי כסף בחיי היום יוםהוא כמעט ולא מעניין אותי. כסף עבורי הוא אמצעי לא להיות שכיר (וואו כמה שאני לא רוצה לחזור לשם) ולשלוט בזמן שלי.

ברוב השבועות הלו”ז הפורמלי שלי כולל פגישה או שתיים וזהו – ואני טוען שככה צריך להיראות לו”ז של משקיע. אם הייתי עכשיו מגלה על חברה באילת שאולי יש בה הזדמנות או שנפלה מרפסת בפרויקט של רני צים בכפר סבא הייתי מתניע את האוטו ונוסע מעכשיו לעכשיו. הגמישות הזו קריטית.

אז לסיכום, כסף במובן שרבים חושבים עליו, כאמצעי למימון חופשות וקניית דירות, לא מעניין אותי. לא הייתי בחו”ל שנים ובחיים לא תמצאו אותי משוויץ בכמה הרווחתי אלא יותר משוויץ בזה שהילדה שלי למדה לכתוב את השם שלה הפוך (מצחיק איך שזה קורה).

למעשה, אני כל כך לא משוויץ שאנשים לעתים קרובות רואים לנכון “לעשות עליי דאווינים” על כמה הם מרוויחים. אז אני מקשיב בסבלנות, מחייך ואומר להם כל הכבוד.

כסף כאמצעי לחופש ולשליטה בזמן שלך הוא מעולה ומאפשר לכם לחיות חיים שלמים יותר, גם כשכירים שלא חיים בפחד מהבוס. בכל זאת, בשלב מסוים כסף למטרת כסף הוא מטרה גרועה בחיים, תתמקדו במה שחשוב (ותקנו מתנות לאחרים).

Print Friendly, PDF & Email

39 מחשבות על “איך לחשוב על כסף כמו משקיע”

    1. מאמר מצויין
      איך לדעתך כדאי לחנך ילד בן 12 להשקעות?
      איך להתחיל איתו ומה הדרך המומלצת לדעתך ?
      תודה

      1. שלומי ארדן

        תודה יובל, שאלה מעניינת,
        אני יכול להגיד לך שההורים שלי לא מבינים כלום ושום דבר לא בכסף ולא בהשקעות, ודווקא זה היה הניצוץ שהתחיל עבורי את הכל,
        בכל זאת – שני טיפים שיכולים לעזור:
        מטלות בית – זה אחד הדברים הבודדים שהוכחו מחקרית כקשורים להצלחה של הילד (וזה גם אחלה עבור ההורים)
        -עבודות קיץ נשמעות לי כמו אחלה דרך ליצור עניין ויש בהן גם ערך מוסף. אל תזלזלו בעבודות האלה גם כשהן נשמעות שטחיות. אני יכול להגיד לך למשל שעבדתי מספר חודשים לאחר התיכון בטלמרקטינג וזה ממש שינה את חיי. אופן החשיבה של טלמרקטר של לא להתבייש לפנות לאנשים ושהכי גרוע יגידו לך לא משרת אותי נאמנה גם היום.

  1. יפה כתבת.
    אני משנה את גישתי לכסף מפעם לפעם.
    כסף יכול להיות משהו שעצם הפקתו (רווח) מביאה הנאה וסיפוק .
    גישה אחרת שכסף הוא אמצעי שרצוי להשתמש בו כשיש משהו שאנחנו מאד רוצים ולא משנה כמה הוא עולה.

    1. שלומי ארדן

      מסכים שגיא,
      עבור כל אחד כסף ממלא תפקיד אחר, אין תשובה נכונה ולא נכונה וכל אחד צריך להתמודד עם השאלות האלה.
      ההמלצה שלי – לא לתת לכסף מקום גדול בחיים.

  2. כל המאמר מנוסח בצורה טובה מאוד. הצלחת לעורר כמות יפה של השראה בקרב הגישה שדרכה אתה רואה
    ותופס את המציאות. תמשיך להעלות עוד תכנים מהסוג הזה 😉
    יום נפלא תותח !

    1. שלומי ארדן

      תודה רבה שחר! דווקא חששתי שיראו בפוסט הזה סתם פלספני ויגידו לי להפסיק לבלבל את המוח ולתת עוד רעיונות השקעה 🙂

      אני שמח שהתחברת!

  3. מעניין ומעשיר! מזל שיצאתם בשלום מהפאנצ’ר.
    אפשר להוסיף עוד רובד למשוואה, שזה ניהול כסף עבור אחרים. האם יש גורמים נוספים שצריך לקחת בחשבון במקרה שכזה?

    1. שלומי ארדן

      תודה אילן, אכן הרבה מזל היה מעורב פה,

      ניהול כסף עבור אחרים הוא במידה רבה הרבה יותר פשוט מניהול הכסף של עצמי. מאוד חשוב לי מראש להסביר היטב למי שמשקיע אצלי איך אני רואה את הדברים ושהכסף שהם מפקידים אצלי הוא כסף “להשקעות” ושהם לא צריכים אותו בזמן הקרוב. לאחר שהם הבינו את זה – זה חוזר למשחק הפשוט (אך לא קל) של מקסום תשואה ומזעור סיכון.

  4. בתור אחד שגם מחזיק רכב ישן (2007) מסיבות דומות, אני חייב לציין שאין קשר בין גיל הרכב לפיצוץ צמיג

    הרכב חייב להיות מתוחזק לפי הספר, וככזה, הצמיגים צריכים להיות במצב טוב, וזה לא קשור לגיל הרכב

    אם הצמיגים היו במצב טוב והצמיג התפוצץ בגלל סיבה חיצונית (בור עמוק מידי בכביש וכו’), זה שהאוטו חדש לא היה משנה כלום

    סביר שהחיישנים לא היו עוזרים בכלום, ביחוד שהרבה פעמים נורת צ’ק אנג’ין נדלקת ללא הסבר מדוייק

    מצד שני, יש הרבה יתרונות לרכב ישן, לדוגמא כאשר הילדים גדלים ומקבלים רשיון, לא חייבים לעשות בטוח מקיף יקר לנהג צעיר, ולא מתאבלים על כל שריטה 🙂

    1. שלומי ארדן

      תודה 3718,
      יש לי חשד רציני למה זה קרה. כמה ימים לפני כן פגע בי בצד רכב ואכן כפי שאמרת – כל מיני שפשופים לא מטרידים אותי ואפילו לא החלפתי פרטים. כנראה שהשפשוף הזה פגע גם בגלגל בלי ששמתי לב (זה היה סמוך אליו).
      בתחילת הנסיעה לאילת הכל היה בסדר אך כנראה האוויר ירד במהלך הנסיעה ולא שמתי לב עד שהיה מאוחר מדיי.

      אגב, אני חייב להגיד שהייתי ציני אבל הרכב החדש הוא באמת מציל חיים. אני נהג דיי נוראי (מהבודדים שמודים בזה) ובשנים לפני שהחלפתי רכב היו לי אולי 4-5 מכות פח בשנה. כאילו הרכב היה מגנט מכות – אפילו מאחורה היו פשוט פוגעים בי בלי סיבה. מאז אין לי תאונות בכלל – הוא אפילו יודע לבלום לבד במקרי חירום. בקיצור – נראה שאני בהחלט צריך את הסיוע 🙂

      1. העלית נקודה מאוד מעניינת שאכן מעסיקה משקיעים רבים לגבי תיעול הכסף והשימוש בו.
        כתבת יפה.

  5. פוסט מעולה שלומי. אני חושב קודם כל שהגמישות לא להיות שכיר אלה משקיע במשרה מלאה זה משהו מדהים. שנתיים שאני מחוץ להייטק ונהנה כל יום במיוחד שאני לא צריך להיות שעתיים וחצי בדרכים. כמובן שלפעמים יש געגעו למשכורת המפנקת אבל עדיין לא היה יום שהצטערתי שעזבתי. וכן עדין יש פחדים לחזור ואני מקווה שזה לא יקרה.
    זה כמובן גם מאוד מועיל לחשוב על התיק באחוזים ולא במספרים. היו ימים שהפסדתי שנים של עבודה ולכן בטח אם הייתי כל היום מתרכז בסכומים הייתי מאבד שפיות
    אני חושב שלמדתי בחיים שהדבר היחיד ששווה להשקיע בו זה חוויות. כמובן שכל אחד אוהב את החוויות שלו בצורה שונה. לי אישית בגלל שאני מאוד אוהב לטייל אין בעיה להוציא סכום נכבד על טיולים בארץ או בחוייל

    1. שלומי ארדן

      תודה רבה מרק, זו זכות גדולה לעסוק במה שאנחנו אוהבים לעשות

  6. יש פה כמה נקודות שהעלת ואני רוצה להתייחס אליהן, כי אני לא ממש מתייחס לכסף כמוך:

    1. קודם כל, ההתייחסות שלך לאדם שמוכר זמן ומקבל עבורו כסף שאותו הוא מוציא רלוונטית בעיקר לשכירים. כשיש לך עסק עם עובדים זה כבר שונה. אתה מוכר את הזמן של העובדים תמורת התשלום להם ומקבל את הההפרש מהתשלום שאתה גובה (אחרי כמובן שהמדינה תוציא לך את המיץ עם שלל מיסים גבוהים ותשאיר אותך עם כמה גרגירים). זה אמנם לא בדיוק כמו שתארתי את זה אבל זה בגדול. כעצמאי אתה גם חווה תקופות שונות בעסק שבהן יש לך יותר עבודה והכנסות ותקופות יותר חלשות, בניגוד לשכיר שמשכורתו יציבה פחות או יותר לאורך השנים או אפילו עולה עם השנים. כיוון שכל חיי הבוגרים הייתי עצמאי (אני אפילו לא יכול לדמיין את הדכדוך שהיה פושט בי אם הייתי נאלץ להיות שכיר וכפוף לאיזה בוס. בעצם אולי כן, חוויתי את זה שלוש שנים בצבא), היה לי קל אולי יותר לעבור למצב הזה של משקיע במשרה מלאה שחווה תנודות (שבכלל לא מפריעות לי ומטרידות אותי) בתיק.

    2. שנית, אני ממש לא מסכים עם האמירה שחיי המשקיע מלאים בחרטה. אין לי באופן אישי חרטה על שום החלטה שקיבלתי בהשקעות, כולל החלטות שבהן טעיתי והיו לא מעט כאלה (ועוד יהיו גם בעתיד). זה פשוט חלק מהמשחק. חשיבה שמלאה בחרטות פשוט נראית לי גרועה עבור משקיע, אבל אני חייב להגיד שגם נכנסתי לעולם ההשקעות בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 35) ולדעתי היתה לזה השפעה גדולה על העניין הזה.. אני מעריך שאם הייתי נכנס לזה בגיל 23 למשל הרי שבאמת הייתי משקיע גרוע שמתחרט כל הזמן ואוכל את עצמו. למעשה, אני אפילו בטוח שהייתי משקיע גרוע אם הייתי נכנס לזה בגיל צעיר יותר. הייתי פחות בטוח בעצמי, יותר נוטה לשנות את דעתי בגלל דברי אחרים וכן, גם נוטה להתחרט הרבה ולהלקות את עצמי על טעויות. יש כנראה משהו בזה שאתה נכנס לתחום עם ניסיון חיים ודברים שעברת שביגרו אותך, שלא קשורים בכלל להשקעות, שגורמים לך להיות בוגר יותר גם בגישה שלך גם בניהול עצמו של כל הצורה והדרך של ההשקעות.

    3. למרות שאני באופן אישי לא הבן אדם הכי חומרי בעולם, כלומר לא ממש מעניין אותי מכוניות, בית גדול וכו’, מרגע שנולדו לי ילדים, אז כן חשוב לי שאני יכול לתת להם חוגים והעשרה בלי שזה ישנה לי כמה הם עולים, אני רוצה שיהיה לי כסף לקנות להם דירות בלי שהם יצטרכו להשתעבד 30 שנה למשכנתא, אני רוצה שתהיה לי את האפשרות לתמוך בהם כלכלית אם הם יהיו מצטיינים בתחום שאין כסף בצידו, כמו רוב ענפי הספורט למשל, או נגינה, ארכיאולוגיה וכו’, ובכלל, אני שמח שיש לי את האפשרות לתת לילדים שלי מה שאני מוצא לנכון, בלי להתחשב יותר מדי בשיקול הכספי.

    יש לי עוד הרבה דברים להגיד על כסף אבל באמת שזה נושא גדול, אז רק אציין נקודה אחרונה. שמתי לב שמשקיעים מסויימים מתהדרים בחסכנותם (הסולידית היא הדוגמא הקיצונית ביותר, אם אפשר לקרוא לה משקיעה). אני ממש לא רואה בזה איזו מעלה. אני זוכר, שלומי, שסיפרת לי לפני כמה חודשים שמעולם לא נסעת בכביש 6. זו חסכנות מוגזמת לדעתי. לא להוציא 20 שקל על כביש 6 כאשר אתה יכול לחסוך לעצמך זמן (אפילו רבע שעה) זה כבר קטע פסיכולוגי לדעתי ששווה לוותר עליו. לכל אחד יש כל מיני שטויות פסיכולוגיות שלו שקשורות לכסף, גם לי, אבל חשוב להשתדל להיות כמה שיותר חכמים בקטע הזה, אם יש לנו כמובן מודעות לאותן שטויות.

    1. שלומי ארדן

      תודה יואב,
      תגובה יפה ובוא נסכם את זה בכך שעבור כל אחד מאיתנו היחס לכסף הוא אחר, ואין תשובה נכונה.

      אני ממש בימים אלה מעביר את עצמי תהליך (שאני כופה על עצמי) להפסיק לחשוב על סכומי כסף של עשרות או מאות. גם אם מוכרים לי בקבוק מים ב-15 שקל ואני צמא, למי אכפת שזה יקר? זה לא שווה את המחשבה והמאמץ הנפשי על זה. בכל זאת – קשה לשנות הרגלים. מעריך שזה ייקח שנים.

    2. יואב,

      באתר הסולידית יש דיונים מעניינים על גידול ילדים ונושא הכסף.

      בכל אופן, גם אני בעד מתן אפשרות לילדים להתפתח לכל כיוון שירצו, אבל מצד שני חייבים לתת להם ללמוד להתאמץ, ולדעת שיש מחיר לכל בחירה שהם עושים . אם הם בוחרים במשהו ומוכנים לשלם את המחיר, סבבה. אם הם בוחרים במשהו ומצפים שאבא\המדינה ישלמו את המחיר, לא סבבה.

      1. לא קראתי את הדיונים באתר של הסולידית על נושא כסף בחינוך ילדים, אבל יש לי הרגשה שהתגובה שלך זה בדיוק הכיוון של העניין שם. “בוא לא נפנק את הילדים יותר מדי כי היום ילדים הם נורא מפונקים וחושבים שמגיע להם הכול, ואחר כך הם גם יהפכו למבוגרים כאלה”.
        כמו כל הדברים בחיים, הדברים הם יותר מורכבים. האם תרצה שהבן שלך יהיה מתכנת כי זו עבודה מכניסה יותר למרות שהוא יכול להיות אריכאולוג מצטיין או אתלט מצטיין או כנר מצטיין, אבל תצטרך לתמוך בו כלכלית (בהנחה שיש לך את האפשרות)?
        האם הכול מתחיל ונגמר רק בכסף שהופך את הילד למפונק? מה עם ילד שתמיד אומרים לו שהמורה או הגננת טועה וטפשה ולא מבינה כלום והוא בעצם צודק? מה עם ילד שיש לו הכול מבחינה חומרית, אבל צריך כל יום להתאמן בשיעורי כינור ולהתאמן בהופעות לפני קהל או ילד שמתאמן ארבע פעמים בשבוע בקבוצת כדורגל (ומשחק בשבת) ומקפיד על תזונה ואורח חיים ספורטיבי, אבל הוא הולך שלוש פעמים בשנה לסקי באלפים עם המשפחה? הוא ילד מפונק או לא?

        בקיצור, אין לי תשובות כמובן. אני רק חושב שהדברים הם קצת יותר מורכבים מהדיונים השטחיים לדעתי של ילד שמשלם או לא משלם מחיר על ההחלטות שלו, ולחסוך עליו בכוונה כדי שיילמד להעריך כסף וכו’.

  7. יריעה רחבה של נושאים מעניינים. כל החיים מתבגרים אבל במיוחד מאז הילדים.
    להיות שכיר או לא זאת העדפה אישית, תלוי במי שאתה, בשלב בחיים, במעסיק ובהזדמנויות שנפתחות ואתה כמובן מכיר מנכ”לים שכירים עשירים מאוד.
    חרטה בחיים זה נושא שלא ספציפי להשקעות.
    ניטפיק קטן לעניין הליסינג, אם קנית איוניק באותה תקופה אז חברות הליסינג החזיקו רק את המודל הזול יותר של האיוניק שלא כול אתרעת רכב בשטח מת בצדי הרכב. זאת התנהלות אופיינית לחברות ליסינג שמסתכלות יותר מזווית הכסף ופחות מזווית הבטיחות.

    1. שלומי ארדן

      תודה ירון,
      קלעת בול לגבי הרכב ומסכים לגבי העדפה אישית. אמי למשל נולדה להיות שכירה והיא גילתה את זה דווקא אחרי תקופה כעצמאית.

  8. כתבת מאוד יפה, אני שנים נמצא בקו חשיבה הזה(סוג ‘ל חינוך מהבית) .
    אבל רק דבר אחד לא הצלחתי להבין, רשמת שהוצאת כסף על הרכב הייתה מהפכנים הבודדות שהוצאת כסף מהתיק השקעות ושאתה עושה הפרדה ברורה בין הכסף בשגרה השוטפת שלך(הוצאות/הכנסות) מול הכסף של ההשקעות. במצב כזה שאתה גם לא שכיר איך אפשר להכניס כסף לחשבון השוטף?

    1. שלומי ארדן

      תודה ברק,
      יש לי הכנסות כעצמאי, בגין ניהול השקעות עצמאי (מותר עד 5 לקוחות לא כולל לקוחות כשירים) ותיקים מעטים כעורך דין.
      היופי בעריכת דין הוא שאתה יכול לרדת לבערך 1% משרה ועדיין להרוויח סכום יפה בחודש (ניסוח חוזים, כתבי טענות, הופעות בבתי משפט).

      זה הכל פונקציה של איך אתה בורר תיקים. עורכי הדין העצמאיים שעובדים קשה מאוד ובמשרה מלאה מסתמכים על עריכת דין כמקור הכנסה יחיד ועם הוצאות בית מנופחות אין מנוחה (לא מבינים שיותר קל לשלוט בהוצאות ולא בהכנסות) ולכן הם מורידים את הרף ונתקעים עם תיקים מתישים. אצלי הרף גבוה מאוד כך שאני כמעט לא צריך להקדיש לזה זמן – כמה שעות בחודש לכל היותר והרווח מספק אותי לגמרי (פלוס אישה סטודנטית ושני ילדים).

  9. ביולוג ירושלמי

    שלומי יקר,
    זה היה פוסט כיפי, מעניין, מסקרן חשיבתית, פילוסופי ומאוד מאוד מהנה לקריאה!.
    ממש לא פלספני וממש לא מבלבל את המוח. ההיפך הגמור.
    יש לא מעט בלוגים בנושאי השקעות, ותמיד חסרה חשיבה בצד הפילוסופי והרעיוני של כל מה שמסביב להם (כמו למשל הפוסט הזה על הגישה לכסף).
    נכון, יש את “הסולידית” המעולה, את אסף נתן ואת משקיע בערך, את עידו מרוז, את המתורגמן הפיננסי, את “בזרם” ואת “תיקים באפילה” , את מבצע וולדהיים ועוד עשרות בלוגים שאני מנוי עליהם (בעיקר בעברית כי זה נוח וקל)… אבל תמיד חסר לי עוד ועוד (ועוד) כישורי חיים חשיבתיים לארגז הכלים המתהווה שלי שנוגע בכל מה שמסביב לצורת החשיבה והלך הרוח של המשקיע הרציני והמקצועי שכמוך.
    אני קורא מהצד די קבוע של הבלוג המעניין שלך (ורשום לעדכונים במייל), ונוטה פחות להגיב בגלל שברוב הפוסטים מדובר בהשקעות, ככה שמספיק לקרוא ולנתח ולהסיק מסקנות לבד (ומידי פעם להציף איזו שאלה או תהייה).

    את כל הנ”ל כתבתי רק כדי לומר לך שהפוסט הזה ודומיו מבורכים מאוד, מעניינים מאוד, שוקעים לאט (בטוח שאחזור לקרוא אותו עוד כמה פעמים ולנתח את הטקסט), משנים הרבה ותורמים המון.
    וגם שהיה נחמד מאוד אם הייתה לך תגית נפרדת בבלוג לפוסטים “פילוסופיים” שכאלו שהם נפרדים מהפוסטים הרגילים על חברות והשקעות (כמו למשל התגית “מדריך למשקיע המתחיל”).

    ואגב, בתור בעלים של טרנטה מקרקשת, חבוטה ונאמנה מאוד מודל 2001 – אני גם בעד שכשהנתונים משתנים (אישה+ילדה) כשהבטיחות והלך החיים מחייב גם שינוי בתזרים ההוצאות והיחס למוצרי צריכה. אי אפשר להישאר כמו “פעם” כשהווה הוא אחר וסט השיקולים הוא שונה.
    כסף הוא באמת רק אמצעי…

    תודה רבה!!! 🙂

    1. שלומי ארדן

      תודה רבה ביולוג!
      התגובה שלך משפיעה על החשיבה שלי על סוג הפוסטים הזה, מבטיח לשתף כשתבוא המוזה – גם הפוסט הזה קפץ לי כמחשבה כשקמתי ב-6 בבוקר ופרסמתי אותו כבר ב-10

    1. דודי ג.

      מאמר יפה ומעניין.

      סליחה על השאלה, אבל אם אותם 120 אלף היו הופכים תוך שנתיים לחצי מיליון, זה תשואה של 400% פלוס. זה מה שעשה הכסף שנשאר בתיק ולא הפך לאוטו חדש? עם כזו תשואה הייתי מחליף אוטו כל שנה, רק כדי שלנהג הפרטי שלי יהיה נוח.

      1. שלומי ארדן

        בשנת 2019 לבדה עשיתי סביב 200%, לפני כן פחות אבל בוא נגיד שאין לי טעות בחשבון.
        גם עם תשואה כזו צריך זמן, לא התחלתי ממיליונים. למעשה כשהתחתנתי לפני 6 שנים היו לי כמה כמות חד ספרתית של אלפים בחשבון, ובכל הסכום קניתי טבעת נישואין.
        מאז התקדמתי יפה. מקווה שאמשיך.

  10. בדיליי – פוסט מעולה שלומי 🙂
    אני מוצא עצמי מתעסק בדיוק מאותן שאלות, סרטים וניגודים פסיכולוגים. מילא חרטה, אבל שאלת החיים עכשיו אל מול חיים במובן של האם לחסוך עוד עכשיו כי אח״כ הכסף יצמח (בתקווה) יכולה למרוט עצבים ולהשאיר אדם ערני בלילה.
    אני חושב שמשקיע צריך לעבור את הדברים האלה בדרך להבשלה ובגרות – למצוא את דרך האמצע של ״איך אני חי נעים וטוב״ ועם זאת לשמור על סולידיות (סטיל הסולידית אבל לא כה בקיצוניות) בהוצאות – כי בכל זאת, יש מטרות עתידיות וכדי לעמוד בהן ולספק את צרכי משפחתינו זה דורש אחריות 🙂

    תודה רבה!

    1. שלומי,
      רק עכשיו נחשפתי לפוסט שלך הזה.
      דיבר אלי מאוד.
      כמשקיעים אנחנו יודעים שהחלק הפסיכולוגי / פילוסופי,
      חשוב לא פחות מהאסטרטגי (ממליץ על הספר ‘חינוכו של משקיע’).
      לכן אני חושב שפוסטים כאלו מהווים מרכיב מתבקש לבלוג המכונן שלך למשקיע הישראלי!

      תודה רבה!

      אגב, הלבטים והתיאור המדהים שלך על שאלת הרכב מול ההשקעות,
      בספר “כדור השלג”, הביוגרפיה של וורן באפט (הספר הכי עבה בחנות….) מתוארים באריכות כל שנותיו הראשונות כזוג כשהוא נקרע בדיוק בנקודה הזו.
      בראייתו אז כל סנט היום שווה דולר בעתיד. אבל לך תסביר את זה לאשתך שמחכה לרהיטים…

      ותודה על השיתוף במצב הפיננסי האישי שלך כאן בתגובות. חוץ מהכל אתה גם מעורר השראה.

  11. שלומי,
    מאמר יפה מאוד אבל לא כל כך מתחבר
    כי אני לא מצליח להבין, מתי כן תשתמש עם הכסף?
    תהפוך כל סנט לדולר ו… מה יקרה אז?
    מתי תתחיל להשתמש עם הכסף? הרי אתה צובר למטרה כלשהוא, הלא כן?!
    בית אתה לא קונה כי זה סתם הוצאה
    רכב אתה לא קונה כי זה סתם הוצאה
    בכביש שש אתה לא נוסע כי סתם הוצאה
    אז לשם מה לצבור כסף?!

    1. שלומי ארדן

      היי קובי – זו בדיוק הדילמה שאני מדבר עליה! אני לא אומר שהתשובה הנכונה היא לא להוציא, פשוט מעניין לחשוב על זה

  12. היי שלומי, אחלה מאמר אם הרבה תבונות וחומר למחשבה,

    לגבי הדילמה שאתה מדבר עליו,

    לדעתי האיזון היא איכשהו כך, לצבור כסף בשוק ההון, וכשהתיק גדל לרמה שההוצאות השנתית שלך הוא 0.05% מהתיק, אז אפשר להתחיל ליהנות מהכסף, ושאר ה 99.5% ימשיך לצמוח.

    לדוגמא עם אתה מוציא 300,000 שח לשנה, (25 אלף לחודש).

    כשהתיק שלך עומד על 6M פשוט תפרוש לפנסיה…

    אחרת לא יוצאים מזה…

    ותודה רבה על הכל

    בנט

  13. אבינועם

    העלית לי נקודה למחשבה. הרעיון של הפוסט מסביר יפה את התופעה של עשירים קמצנים. הם פשוט מערבבים בין כסף לצריכה לבין כסף להשקעה.
    בניגוד לסתם אדם מן הישוב, אצל אדם עשיר מופנמת היטב העובדה שהדולר שעכשיו הוא מחזיק ביד שווה הרבה יותר מדולר בעתיד. לכן כשעני מבקש ממנו כסף לצדקה, לעשיר קשה להוציא מהכיס דולר אחד כמו שלאדם רגיל קשה להוציא עשרה דולרים.
    הדרך להתמודד עם זה ולהיות עשיר נדיב זה כמו שכתבת – לעשות הפרדה מנטלית בין שני סוגי הכספים.

השאר תגובה

גלילה למעלה