איך לחזות את העתיד – גישה מבוססת מחקר

"נבואה זה עסק טוב, אבל הוא מלא בסיכונים" אמר מארק טווין, אך אין ספק שיכולת לחזות את העתיד היא כוח-העל שכל משקיע שמכבד את עצמו היה בוחר בו.

יכולת לחזות את העתיד בצורה מדויקת היא, בינתיים, אגדה אורבנית, אך נראה שיש בינינו אנשים, בני תמותה, שמסוגלים לבצע תחזיות בצורה הרבה יותר טובה אפילו ממומחים עם גישה ליותר מידע. איך הם עושים את זה ומה ניתן ללמוד מהם?

הכה את המומחה

רובנו יודעים, משיחות עם חברים ושיטוט ברשתות חברתיות כמה אוהבים לנסות לחזות את העתיד. גם בלי לדבר על קריאה בקפה או טארוט, הרי בשיחת "פרלמנט" אחת או סביב השולחן ביום שישי יש מספיק תחזיות שצריך לפרסם שלט "ספוילר" ליד השולחן. גם העיתונות, ובעיקר העיתונות הכלכלית, חוטאת בכך.

היה ניתן לחשוב שעם נפלאות התבונה האנושית וגישה לרוב הידע האנושי במסך הטאצ' הקרוב, בני אדם צריכים להיות דיי טובים בלחזות את העתיד. לעיתונים יש גישה למיטב המומחים בעולם, האם לא ניתן לצפות לרמה גבוהה של דיוק בחיזוי העתיד? מדוע אתרים מסוימים (מישהו אמר ביזפורטל?) מעזים לפרסם יום אחרי יום תחזיות שמתבדות שוב ושוב?

ובכן, מסתבר שהמומחים עצמם לא מאוד טובים בתחזיות. אפשר, כמובן, לקחת דוגמאות מפורסמות לכשלונות של מומחים, כמו תחזיתו משנת 1977 של קן אולסון, מייסד ארגון הציוד הדיגיטלי, שמחשבים לא מיועדים לשימוש ביתי או תחזיתו משנת 1946 של דריל זנוק, מפיק סרטים ב-20th Century Fox, שניבא שאנשים יפסיקו בקרוב לצפות בטלוויזיה מכייון ש"יימאס להם לבהות בקופסת עץ כל היום".

יש המון דוגמאות למומחים בתחום שלהם שסיפקו תחזיות מנותקות מהמציאות, אבל אלה לא מקרים חריגים – מומחים, כמו כולנו, טועים באופן שיטתי בתחזיות גם בתחומי ההתמחות שלהם, וזה מגובה במחקר.

בספרו Expert Political Judgement כותב פיליפ טטלוק, פרופסור מאוניברסיטת פנסילבניה, אודות שורה של מחקרים שביצע בניסיון לבחון עד כמה מומחים מדויקים בתחזיות שלהם. טטלוק אסף מעל 300 מומחים וביקש מהם לספק תחזיות פוליטיות בתחומים בהם הם מתמחים לטווח של חודשים עד שנים . טטלוק מצא כי המומחה הממוצע בקושי טוב יותר מ"שימפנזה שזורק חצים על לוח". למעשה, גישה אוטומטית שפשוט חוזהכי לא יהיה כל שינוי במצב הקיים הביסה גם את גם את המומחים הטובים ביותר.

טטלוק מתאר כי, לדעתו, המסקנה החשובה ביותר מהמחקר היא כי המומחים, באופן שיטתי, חשבו שהם יהיו הרבה יותר מדויקים ממה שהם היו בפועל. הם חטאו בביטחון-יתר באופן שיטתי.

עם זאת, במחקר של טטלוק עדיין היה ניצוץ של תקווה. המחקר  מצא שמומחים מסוימים היו, באופן שיטתי, יותר טובים מאחרים. מה שהפריד בין הממוצעים ל"כוכבים" היה שהראשונים הסתמכו על "רעיון אחד גדול" כדי לחזות את העתיד (למשל, אנשים חייבים לקנות אוכל ולכן שופרסל תצליח) בעוד חוזי העל השתמשו במידע רב,אשר הם ניתחו באמצעות מודלים שונים ומורכבים יותר.

המחקר של IARPA

המחקר של טטלוק היה סנונית ראשונה, שגרם לגופים שונים בארה"ב, כולל גופי מודיעין, להתעניין בתחום החיזוי. ומי שמימנה את מחקרו הבא של טטלוק היא גוף ממשלתי אמריקאי בשם IARPA. ראשי תיבות של Intelligence Advanced Research Projects Activity. הסיבה שגוף מודיעין ממשלתי ירצה לדעת איך לבצע תחזיות מדויקות היא ברורה מאליה. כל המידע שבעולם לא שווה כלום אם אתה לא יודע מה לעשות איתו.

דוגמה לכך  היא שבמלחמת ויאטנם היו בפני הממשל האמריקאי נתונים ברורים, על בסיס שיחות עם מקומיים, לפיהם ההפצצות המאסיביות בויאטנם לא גורמות לויאטנמים לרצות להיכנע אלא להיפך – הן מחזקות את תחושתם כי אין דרך אחרת. הכשל היה שהאמריקאים התעלמו מהמידע שהיה בפניהם והסתמכו יותר על תחושות בטן של גנרלים.

דוגמה נוספת היא בתקרית מפרץ החזירים – בשנת קנדי ביקש מגופי המודיעין לבצע בדיקה עצמאית ולהעריך את סיכוייה של תוכנית פלישה לקובה והפיכה נגד קאסטרו. כאשר בכירי הצבא תיארו לנשיא את סיכויי המבצע הם השתמשו בביטוי "fair chance of success", אלא מה? גופי המודיעין התכוונו לסבירות של בערך 30%, אך קנדי הבין מהם שמדובר בסיכוי גבוה בהרבה. המידע היה זמין, הכשל היה בניתוח שלו.

בכל אופן, גם הפעם טטלוק הוביל את המחקר (וכתב בעקבותיו ספר מצוין – Superforecasting) שהיה המחקר המקיף ביותר על תחזיות שבוצע אי פעם. המחקר היה בעצם מעין "טורניר תחזיות". כל אחד יכול היה להירשם אונליין. עשרות אלפי משתתפים נרשמו ובסופו של דבר 3,000 אנשים השתתפו בטורניר, אשר נמשך ארבע שנים.

במהלך ארבע שנות המחקר IARPA שאלו את המשתתפים כ-500 שאלות (למשל, מי יזכה בבחירות במצרים, האם יוון תצא מגוש היורו וכו') וקיבלו מעל למיליון תחזיות מהמשתתפים.  למשתתפים הייתה הזדמנות לעדכן את התחזיות מפעם לפעם.

המטרה של IARPA הייתה להגיע למצב בו המומחים מצליחים להיות ב-50% יותר מדויקים מהקהל עד השנה הרביעית למחקר, אך קבוצה מסוימת של משתתפים הצליחו להגיע לתוצאות אלה כבר בשנה הראשונה, והמשיכו להשתפר עם הזמן. את הקבוצה הזו, המהווה 2% מהמשתתפים, טטלוק מכנה Superforecasters ("חוזי-על") והם הצליחו, באופן שיטתי, לחזות  הרבה יותר טוב מאחרים.

למעשה, הם הצליחו, בניגוד לכל הסיכויים, לספק תחזיות, עם גישה לאינטרנט בלבד, שהיו מדויקות הרבה יותר מתחזיות שסיפקו מומחי מודיעין, שעובדים במשרה מלאה, עם גישה למידע מסווג.

מי הם "חוזי-העל"?

חוזי-העל לא היו אנשים עם השכלה גבוהה יותר משאר המשתתפים, מומחיות בתחומי המחקר או תארים מתקדמים יותר משאר המשתתפים. בכל זאת, הנה כמה מהמאפיינים של חוזי-העל שזיהה טטלוק:

  • הם מאמינים בהסתברות ולא ב"גורל" (בניגוד לאוכלוסיה הכללית).
  • הם צנועים לגבי יכולת החיזוי שלהם, אבל זה לא מונע מהם לקחת סיכונים גדולים לאחר שקילת הסיכויים.
  • הם לא רואים באמונות שלהם כדבר קדוש, אלא כהיפותזה שצריך לבחון. הם מוכנים להחליף אותן כאשר מצטברות כנגדן מספיק ראיות.
  • כנקודת מוצא, הם נוטים להתחיל ממה שדניאל כהנמן מכנה ה-Outside view ("מבט החוצה") ולא ה-Inside View ("מבט פנימה"). מבט פנימה בוחן את המצב כפי שאני רואה אותו ("אני חושב שאם אני אפתח מסעדת אוכל גרוזיני אני אצליח") בעוד מבט החוצה בוחן סיטואציות דומות ("מה הסיכוי של אדם שפותח מסעדה להצליח"). התמקדות במבט החוצה מכונה גם  Reference class forecasting.
  • לאחר שמתחילים מנקודת המוצא, אפשר לעבור ל"מבט פנימה" ולחשוב על נסיבות המקרה הספציפיות. למשל, כדי לדעת אם בנק הפועלים ייכנס לחדלות פירעון בשנה הקרובה הם יתחילו בבחינה היסטורית של סיכויי בנק, עם היקף נכסים דומה, להיכנס לחדלות פירעון בשנה ממוצעת. התשובה, שהיא סביבות 0%, תהיה נקודת ההתחלה. משם עושים התאמות בהתאם לסיטואציה הספציפית של בנק הפועלים, וכיצד הוא ייחודי אולי מבנקים אחרים.
  • בניגוד לאנשים רבים שמעריכים סיכוי של כמעט כל דבר לא וודאי כ-50/50 (הייתה איתי חיילת בצבא שהעריכה כך כל דבר, אפילו את הסיכוי שיפגע בה מטאור, שכן "או שזה יקרה או שלא-50/50". ההסברים לא הועילו), הרי ששחקן פוקר מצוין יודע את ההבדל בין מצב בו סיכוייו הם 55/45 למצב בו הם 45/55. הטובים שבהם אפילו יותר מדויקים מכך. כך גם חוזי-העל מנסים להיות מדויקים יותר כשהם מנסים להעריך הסתברויות, ולא מתביישים מתיקונים. לדוגמה, אם שחקן בקבוצה היריבה התעטש לפני המשחק, זה יכול לשנות את הסיכוי לניצחון של הפועל ראשון לציון (בכדוריד), כפי שהם רואים אותו, מ-49% ל-51%.
  • מוסר עבודה גבוה.
  • ידע פוליטי ואינטיליגציה מעל הממוצע הם יתרונות, אבל לא מספיקים. רוב רובם של המשתתפים עמדו בתנאים אלו אבל לא הגיעו לרמה הגבוהה ומנגד חלק מחוזי-העל היו כל כך חסרי ידע שהם נאלצו לעשות בדיקת רקע לפני כל שאלה.

איך לחזות את העתיד

בעקבות המחקר, גיבש טטלוק את "10 הדברות כדי להיות חוזה-על":

  1. להתמקד בשאלות בהן העבודה הקשה הכרוכה בתחזית תהיה שווה את המאמץ.
  2. לפרק שאלות שנראות בלתי ניתנות לפיצוח לתתי-שאלות פשוטות יותר.
  3. למצוא את האיזון הנכון בין מבט החוצה למבט פנימה.
  4. למצוא את האיזון הנכון בין תגובת-חסר לתגובת-יתר למידע חדש.
  5. לאתר את הכוחות המנוגדים הפועלים בכל בעיה.
  6. לנסות להבחין בין דרגות רבות של ספק ככל שהבעיה מאפשרת, אך לא יותר.
  7. למצוא את האיזון בין עודף-ביטחון לחוסר ביטחון. בין זהירות להחלטיות.
  8. לחפש אחר הטעויות בבסיס התחזיות השגויות שלך, אך להיזהר מ"הערכה בדיעבד".
  9. להוציא את הטוב מאחרים, ולתת לאחרים להוציא את הטוב בך.
  10. ללמוד לאזן את הטעויות בתחזית זה כמו לאזן אופניים – קריאה היא לא מספיקה, צריך לנסות לחזות באופן שלא משאיר מקום לספק אם צדקת או טעית, ומכך להשתפר.

אין ספק שחלק מהדברות של טטלוק מעורפלות, בלשון המעטה, אך אני מרגיש שקיבלתי מהכתיבה שלו ומראיונות ששמעתי איתו הרבה.

סיכום – איך להיות משקיע טוב יותר

היכולת לחזות בצורה מדויקת היא יכולת שניתן לפתח ולתרגל.

תחזית היא לא דבר שעושים פעם אחת ושוכחים, אלא תחזית היא עניין של סיכויים, שמשתנים כל הזמן, ודורשים התאמה.

ככל והסיכויים השתנו כך שכף המאזניים מצביעה על מסקנה אחרת, בצניעות ובהחלטיות, לשנות את התחזית. אין שום דבר "קדוש" במסקנה הקודמת שלך, שהתבססה על פחות מידע ממה שיש לך היום.

מסקנות אלה נכונות במידה רבה בהשקעה במניות, שבאופן בלתי נמנע טומנת בחובה ניסיון לחזות את העתיד.

כלי אחר, אשר מתקשר לתחזית ואשר ארחיב עליו בפעם אחרת הוא "משקל המניה בתיק".

בניגוד לתחזית במחקר של IARPA, שם נאלצו המשתתפים לתת תחזיות בינאריות, כמשקיעים אנחנו יכולים לתת תשובה "באמצע" – להשקיע בחברה, אבל באחזקה יותר קטנה.

הביטחון בתזת השקעה (שמשתנה כל הזמן, כמו הביטחון בתחזית) צריך להשפיע על משקל של כל מניה בתיק:

  • יש חברות שצריכות להיות 5-20% מתיק השקעות: חברות זולות שכף המאזניים של ההסתברות נוטה מאוד להצלחתן.
  • חברות שצריכות להיות 0.5%-5% מתיק ההשקעות: למשל חברות זולות עם שכף המאזניים קרובה למאוזנת, אך ככל והחברה תצליח היא צפויה לעלות פי כמה.
  • חברות שלא צריכות להיות בו בכלל, בהן תוחלת ההשקעה שלילית או שהסיכוי לכישלון גדול, ואין פיצוי הולם.

בנימה זו, בפוסט הבא אתחיל לסקור את דוחות הרבעון השני של החברות בתיק ולהתאים את ה"תחזיות" למידע החדש.

Print Friendly, PDF & Email
גלילה למעלה